מינוי לדירקטור הוא משמעות רבה. דירקטורים הם חלק משומרי הסף של החברה ולכן עליהם להפעיל "ספקנות מקצועית", בדרך שתוסבר במאמר זה. דירקטורים חבים חובת אמון וזהירות כלפי החברה, עליהם להכיר את עסקי החברה ומאפייניה ולהשתתף בצורה פעילה בישיבות הדירקטוריון.
עליהם להיות בעלי מיומנות להבין את הדוחות הכספיים של החברה ולעמוד על מבנה הבקרה הפנימית ותקינותה. מיומנות דירקטור כוללת מספר יסודות.
- מיומנות תיאורטית. הכשרתו של הדירקטור לפעילותו בדירקטוריון ככלל ופעילות החברה בה הוא מכהן בפרט. מיומנות זו יכולה להיווצר על-ידי השתלמויות כלליות וייעודיות והיא תכלול היבטים כלליים, חשבונאיים ופיננסיים, משפטיים, ממשל תאגידי ועוד.
- מיומנות מעשית. מיומנות זו יכולה להיות מוקנית לדירקטור לאורך זמן, בלימוד מנסיונם של אחרים, והחשוב מכל: התנסותו של הדירקטור בסימולציות שונות ותרחישים מגוונים בהם הוא נבחן בשטח על בסיס מקרי בוחן, בין היתר בישיבות של הוועדות השונות והתנסות בפתרון סוגיות העולות בהן, הן על בסיס התנסות אישית והן על בסיס התנסות קבוצתית המדמה ישיבת ועדת דירקטוריון מסוימת.
- מיומנות תמידית. עליו להיות מעודכן תיאורטית ומעשית בהקשר לפעילות הן בדירקטוריון והן בוועדותיו, באמצעות המשך לימוד והתנסות.
סמכויות הדירקטור, כפי שהן קבועות בחוק החברות, הן רחבות ומשתרעות על שטחי פעילות שונים ומגוונים של החברה. על-מנת למלא סמכויות אלה, הוענקו לדירקטור זכויות רבות: קבלת מידע על החברה ופעולותיה; קבלת ייעוץ מקצועי על חשבון החברה במקרים מיוחדים; זכות תביעה כדי למנוע פעולה של נושא משרה בחברה המהווה הפרת חובה של נושא המשרה.
להלן יובאו מספר דוגמאות, בהן לדעתנו הסתייעות בייעוץ מקצועי אוביקטיבי תאפשר לדירקטור לקבל החלטות מושכלות וראויות.
בעיות חשבונאיות בעולם ה-IFRS התקינה החשבונאית הבינלאומית, IFRS, מיועדת ליצור שפה חשבונאית אחת, מוכרת ומוסכמת, כחלק מהגלובליזציה של הכלכלה העולמית, ולהציג את הדוחות בצורה הקרובה ביותר לשווי הכלכלי האמיתי. ישראל אימצה את התקינה הבינלאומית בתחילת 2008.
עם הזמן ותוספת התקנים, צפות הבעיות: דוח רווח והפסד שהולך ומאבד מהרלוונטיות שלו, רווחים רעיוניים כתוצאה משערוכים של נכסים ומוניטין, והתרחקות בפועל בין התקינה הבינלאומית לבין התקינה האמריקנית. ב-IFRS ניתן מקום רב לשיקול דעת, מצב שפותח פתח למניפולציות ו/או עיוותים, אם לא מופעלות בקרות מתאימות. שיקול הדעת של הדירקטוריון והדירקטורים הורחב, והאחריות הוטלה לפתחם.
לדוגמה: תפיסת המימוש הרעיוני, שמייצגת תפנית קיצונית. היא רואה כל מצב של איבוד שליטה או השגתה כאילו נמכרה כל ההחזקה הקודמת ונרכשה מחדש כל ההחזקה החדשה. התוצאה היא שאם ב-2008 היו מקרים רבים של שערוך נדל"ן להשקעה, היום אנו עדים למצבים רבים של שערוך מוניטין. מה יעשה דירקטור שבוחן דוח כספי עתיר מוניטין, על-מנת לנתח את הסיכון הטמון בחברה? האם כדאי שינכה אותו מההון העצמי כדי לבחון את איתנות ההון, על-מנת ליצור הון מוחשי כהגדרת המערכת הבנקאית?
דוגמה נוספת: בעבר יכול היה קורא הדוח להתמקד במאזן, דוח רווח והפסד, דוח תזרים ודוח על השינויים בהון והביאורים, כדי לנתח את עיקרי מרכיבי המצב הפיננסי. עולם ה-IFRS חשף אותנו לדוח נוסף: דוח על רווח כולל אחר, שמשמעו פריטים שתוצאתם אינה עוברת דרך רווח והפסד ואשר עשויים לכלול הפרש תמידי או הפרש עיתוי. איך יבחן הדירקטור אם מיחזור של רווח כולל אחר לדוח רווח והפסד הוא ראוי בשלב המימוש, למשל, כאשר מדובר בהפרשי תרגום בגין פעילות חוץ?
ועוד בעיה: רווחים והפסדים מסוימים לא יופיעו לעולם בדוח רווח והפסד. אחד מספיחי המשבר הפיננסי העולמי הוא תקן IFRS 9 בנושא מדידה של נכסים פיננסיים: חברה יכולה לבחור כבר במועד כניסה להשקעה במניות במדיניות חשבונאית, לפיה כל השינויים בשווי ההוגן יועברו ישירות להון.
התמודדות עם עסקות עם בעלי שליטה בשנת 2011 קבע בית המשפט בעניין מכתשים-אגן, כי על ועדה בלתי תלויה של הדירקטוריון לנהל מו"מ עם בעל השליטה בעסקות בהן לבעל השליטה יש עניין אישי. בין הנקודות לתשומת לב במצבים אלה ניתן למנות נושאים כגון: באיזה שלב מוקמת הוועדה, מי חבריה, מי יועציה, מה מעורבות בעל השליטה או נציגיו וכדומה.
בית המשפט קבע עוד, כי הוועדה הבלתי-תלויה צריכה להיות חופשית לבחור לה מומחים ויועצים חיצוניים. כדי שחופש זה יתורגם למעשה, חשוב שכל יועצי הוועדה והמומחים שמסייעים לה ייבחרו על ידה ולא יהיו מהמייעצים לחברה או לבעל השליטה בדרך כלל, או בעסקה שעל הפרק.
לבסוף קבע בית המשפט, כי המו"מ צריך להיות שקוף. קביעה זו נוספת על החובה, לפי תקנות ניירות ערך, לפרט בדוח העסקה את הדרך שבה נקבעה התמורה, וכן כל פרט שעשוי להיות חשוב לבעל מניות סביר לצורך הצבעתו. כל הקביעות הללו מוליכות למסקנה, כי מדובר בתהליך מורכב וחדשני, ורצוי שהדירקטור יסתייע במומחים בלתי תלויים.
חלוקת דיבידנד כתוצאה מיישום תקני ה-IFRS, נוצרו שתי מגמות בולטות. האחת: התווספו מקרים רבים בהם נכסים ו/או התחייבויות נמדדים בשווי הוגן, כאשר השינויים בשווי ההוגן נזקפים לרווח או הפסד, כך שנגזרה הרחבה של יריעת המקרים בהם מוכרים בדוחות הכספיים סכומי רווח או הפסד שטרם מומשו (סכומים המוכרים בדוחות הכספיים על בסיס צבירה, הכרוכים פעמים רבות בביצוע אומדנים והערכות אשר נתונים לשיקול דעתן של הנהלות).
השנייה: נקבעו מקרים בהם רווחים או הפסדים אינם נזקפים לרווח או הפסד, אלא נזקפים לסעיפי רווח כולל אחר (OCI), אשר אינו נזקף ליתרת העודפים אלא מוצג במסגרת ההון בסעיפי קרנות הון נפרדים. דהיינו, סכומים אלו אינם מהווים חלק מהרווחים לצורך חלוקה בהתאם להוראות חוק החברות בנוסחו כיום.
על-רקע זה, פרסמה רשות ניירות ערך במרס השנה הצעה לתיקון מבחן הרווח הקבוע בחוק החברות, לבחינת האפשרות לחלוקת דיבידנד (שכיום הוא מבחן טכני בעיקרו, להבדיל ממבחן מהותי המצריך תחשיבים וניתוחי רגישות - מבחן הפירעון). עיקריה הם:
- מבחן הרווח נותר כמבחן לצורך חלוקה מותרת, וזאת על בסיס דוחות כספיים מאוחדים מבוקרים או סקורים אחרונים, שלא חלפו שישה חודשים ממועד פרסומם.
- מבחן הרווח יתבסס על יתרת העודפים בניכוי יתרת OCI שלילית.
- קביעת מבחן מואץ: על התאגיד להרוויח כל שנה במשך שנתיים רצופות, ובלבד שההון העצמי לאחר החלוקה לא יהיה שלילי, וזאת בנוסף למבחנים האמורים לעיל.
- מבחן הרווחים שמומשו: מהרווח לצורך חלוקה ינוטרלו שינויים בשווים ההוגן של נכסים והשפעות תוצאתיות אחרות שאינן נחשבות כממומשות. (רווחי שערוך נדל"ן להשקעה, רווחים מנכסים שאינם מוחזקים למסחר או נסחרים בשוק פעיל, רווחי אקוויטי לרבות רווחים כתוצאה מאיבוד או קבלת שליטה.)
- יותר קיזוז סעיפים כנגד הרווחים מאותם סעיפים (בגובה הרווחים).
- יותר להוסיף את סכומי הרווחים חזרה ליתרת העודפים בעת מימוש הנכס או סילוק התחייבות.
למעשה, על-פי הצעה זו, רווחי השווי ההוגן לא יפים לעניין חלוקת דיבידנד. לאור מורכבות כללי החשבונאות השלובים בהחלטה, והעובדה שרואה החשבון המבקר של החברה לא יוכל להביע את דעתו בנושא זה, על הדירקטור לשקול קבלת ייעוץ חיצוני אוביקטיבי.