אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני,
אברהם נגוסה, בן לאבי ביינה נגוסה ולאִמי ימבלנש אימרו, זיכרונם לברכה, עומד לפניכם ומתפלל לקדוש-ברוך-הוא שאהיה שליח נאמן לשולחי, חברי הליכוד, לכל אזרחי ישראל.
נולדתי בכפר קטן במחוז גונדר שבאתיופיה, ובילדותי הייתי רועה צאן. כבר בגיל צעיר כיוונו אותי הורי ללימודים, שלחו אותי ללמוד בבית-ספר יסודי, ולאחר מכן המשכתי בתיכון, שאותו סיימתי, בעיר גונדר. לאחר שעליתי לישראל השלמתי את השכלתי בתחומי העבודה הסוציאלית, החינוך והמשפטים.
הורי ששלחו אותי ללמוד רחוק מן הכפר כיוונו ועיצבו את חיי. בזכות החינוך וההשכלה יכולתי להתערות בחברה הישראלית, לעסוק בפעילות ציבורית ולהגיע גם אל כנסת ישראל. אני מלא תודה להורי היקרים. כשהם עלו לישראל יכולתי להשיב להם מעט ולסייע להם כשגרו לידי בירושלים.
אני רוצה להודות לאשתי היקרה לאה, ולשתי בנותינו אביטל וחני, שתמיד לצדי. בזכותכן היו לי כוחות להתמודד בפעילותי הציבורית.
ברצוני להודות למדינת ישראל - המדינה סייעה לי וליתר העולים. כך יכולתי להתקדם בהשכלה ובהשתלבות בחברה. בזכות היותה מדינה דמוקרטית יכולתי לפעול ולהצליח במאבקים חברתיים למען הקהילה. למן ראשית דרכי כעולה חדש השתדלתי לפעול למען השתלבותם של יהודי אתיופיה בחברה. לכן בחרתי בעבודה ציבורית - בעלייה ובקליטה.
לאחר "מבצע שלמה" בשנת 1991 הובלתי עם קומץ אנשים את המאבק להעלאת שארית יהודי אתיופיה. פעלנו בנחישות ובהתמדה תוך שימוש בכל הכלים הדמוקרטיים - בפגישות עם שרים וחברי כנסת, בהצעות חוק והחלטות ממשלה, בעתירות לבג"ץ ובהפגנות. וברוך השם, הצלחנו להעלות מאז ועד היום מעל ל-50,000 עולים מבני שארית יהודי אתיופיה.
הדרך להגשמת יעדים עוברת בשדה הפוליטי, ועל כן השתדלתי להשתלב במערכת הפוליטית. זכיתי להגיע לכך ואני עומד לפניכם היום, ויחד אתכם משלים את מניין 120 חברי הכנסת.
כל יהודי שעלה לארץ-ישראל נתקל בקשיים. כשעלו לכאן חלוצי העלייה הראשונה והעלייה השנייה, והעולים שהגיעו ארצה עד לפני כמה עשרות שנים, הם התמודדו עם קשיים ואתגרים גדולים: ייבוש ביצות, גאולת האדמה, בהקמת התיישבות והגנה וביטחון.
אולם למן תהילת שנות ה-80 של המאה שעברה, כשרוב עם ישראל כבר התבסס במדינה, בולטים העולים מאתיופיה במסלול הקשה והייחודי שאותו הם עברו, ועדיין עוברים. יהודי אתיופיה נאבקו שנים לעלות לארץ אבותינו. הם דרשו את עלייתם ונדחו. הם ציפו לציון. נשאו עיניהם בתפילה ובגעגועים לירושלים, והוסיפו לחכות. שעת הגאולה הגיעה. זה היה, כידוע, לאחר פסיקתו של הרב
עובדיה יוסף בשנת 1973, ולאחר שראש הממשלה
מנחם בגין, מייד עם עלייתו לשלטון בשנת 1977, הכריז: הביאו לי את יהודי אתיופיה.
יהודי אתיופיה מלאים באמונה תמימה. מלאים באהבת ארץ-ישראל. הם לא היססו לרגע, ואלפים רבים יצאו אל ארץ-ישראל בדרכים מסוכנות. רבבות הגשימו את החלום, אולם רבים נותרו מאחור בדרכם לישראל, באלפי קברים שכוחים. מדי שנה, ביום ירושלים, אנו זוכרים את אלה שלא זכו להגיע לארץ הקודש.
בטרם אציין כמה מטרות ויעדים בשליחותי בכנסת, אני רוצה להקדים את דבריו של
דוד בן-גוריון, ראש הממשלה הראשון. הוא אמר אותם בשנותיה הראשונות של המדינה, בשנים שבהן הייתה עלייה גדולה. דבריו תמיד לנגד עיני. כך הוא אמר: העלייה איננה תלויה ביכולת הקליטה ואיננה כפופה לה. יש להעלות היהודים מהארצות המרודות אם יש יכולת קליטה ואם אין. אם יש בתים או אין. אם יש אוכל או אין. אם יש מכונות או אין. יש לעשות מאמצים על-אנושיים כדי להשיג כל הדברים האלה כדי שהעולים ייקלטו. עד כמה שאני יודע, לא היו מוכנים בתים ותעסוקה ל-60 ריבוא יוצאי מצרים, ואף-על-כן, לא פקפק משה רבנו אך לרגע והוציאם. דבריו אלו של דוד בן-גוריון היו תלויים כאן בכנסת, בחדרו של חבר הכנסת הרב
חנן פורת זיכרונו לברכה, שפעל רבות למען יהודי אתיופיה.
גברתי היושבת-ראש, אזרחי ישראל יוצאי אתיופיה נמצאים זה למעלה מ-30 שנה בתהליכים ממושכים של עלייה, קליטה והשתלבות. הצלחת ההליכים הנה מבחנם של יוצאי אתיופיה ומבחנה של החברה כולה. ישנם הרבה אורות בעלייה ובקליטה שהם לתפארת המדינה והחברה. במבצעי העלייה השונים התגלה עם ישראל בגדולתו. מדינת ישראל, המוסד, צה"ל, קהילות וארגונים יהודיים, בעיקר בקרב יהדות ארצות-הברית, רשמו פרק מפואר בקיבוץ גלות אתיופיה. אולם ישנם גם צללים. הם אינם קטנים, אך ניתן לתקן אותם. הכעס שהתפרץ לאחרונה בהפגנות הקשות העלה לסדר-היום בישראל את מצוקת הקהילה.
אציין כמה יעדים של פעילותי הציבורית. עסקתי בהם במשך עשרות שנים, ועכשיו אפעל להגשימם כחבר כנסת: אפליה, או בלשון אחרת, גזענות - יש להתייחס בחומרה יתרה לכל ביטוי או מעשה של אפליה או גזענות. אנחנו יהודים כמו כל היהודים. ישראלים כמו כל הישראלים. בני-אדם כמו כל בני-האדם. יש למנוע, כמובן, כל אפליה או גזענות כלפי כל אדם או קבוצה בחברה; דיור - אפעל להצעת פתרונות דיור עבור העולים באזורים מבוססים. יש לשקם שכונות מצוקה שבהן התרכזו יוצאי אתיופיה. יש להשקיע בפתרונות דיור לזוגות צעירים ולמנוע מצבים, שלצערנו קיימים, כשהמשפחות הצעירות מצטופפות תחת קורת-גג אחת עם הוריהם. יש לאפשר פתרונות לעולים התקועים שנים רבות במרכזי הקליטה; חינוך - החינוך וההשכלה הם הכלים המרכזיים להשתלבות בחברה. אפעל לקיים אינטגרציה בכל מוסדות החינוך, למן גני-ילדים, ולא לאפשר ריכוז של תלמידים יוצאי אתיופיה בשום מסגרת. יש לתת הזדמנות שווה לכל ילד ותלמיד יוצא אתיופיה כדי שיוכלו למצות את כישוריהם ככל בני גילם. מילת המפתח להצלחה בחינוך, כמו גם בתחומים נוספים, היא השתלבות; תעסוקה - ישנם הרבה צעירים וצעירות שסיימו לימודים אקדמיים אולם אינם מוצאים תעסוקה בתחומי התמחותם. אפעל לביצוע חוק ייצוג הולם כדי שעולי אתיופיה, כמו גם עולים אחרים ואוכלוסיות מוחלשות, ישתלבו במקומות עבודה מתאימים. כמו-כן, אפעל לקידום הצעירים בהשכלה, בתעסוקה, בכל מקום ראוי בחברה. יש לטפח את בוגרי הצבא, סטודנטים וצעירים המחפשים את עתידם בחברה הישראלית, להיות מעורבים, משתלבים ומשפיעים. אפעל לצמיחת מנהיגים צעירים שיצעידו את הקהילה בכל תחומי החיים.
מורשת - אפעל לחיזוק המנהיגות הדתית של הקהילה - הקייסים והרבנים - בדרך שתיתן להם יכולת לשרת את הקהילה. יש ללמוד וללמד את מורשת יהודי אתיופיה בכל מערכת החינוך; עלייה - זכינו בדור האחרון להצטרף לפסיפס הנהדר של קיבוץ הגלויות. ברוך השם, ישנם היום בישראל כ-140,000 יוצאי אתיופיה, ובכללם למעלה מ-50,000 ילידי הארץ. אולם בדרך לעלייה נוצרו טרגדיות אנושיות. משפחות רבות נותרו מחולקות בין אתיופיה לישראל. יש להשלים את העלייה ולאחד את המשפחות. על ממשלת ישראל להביא את בני המשפחות הממתינות לעלייה באדיס-אבבה ובגונדר. זו זכות אלמנטרית של הורים להתאחד עם ילדיהם, וילדים - עם הוריהם. עלייה היא חלק מחזון הנביאים, וזהו תפקידה גדול של מדינת ישראל - גם בשנות האלפיים; לפעול להעלאתם של כל יהודי העולם מארבע כנפות הארץ.
גברתי היושבת-ראש, אני רואה את עבודתי בכנסת כשליחות עבור כול אזרחי המדינה, ואפעל עם חברי חברי הכנסת, והממשלה, לטובת כלל החברה. אולם באופן טבעי אתמקד בתחומי החברה, החינוך, העלייה והקליטה. אשתדל להיות שליחם הנאמן של יוצאי אתיופיה בישראל והחברה הישראלית כולה.
ברצוני לסיים בכמה שורות משירתו של רבי יהודה הלוי, שחי לפני כ-900 שנה. הוא חי במערב - בספרד, אולם לבו היה במזרח - בארץ-ישראל. הוא לא שכח שגם בארץ כוש, היא אתיופיה, יש גלות של יהודים המצפים, כמו כל היהודים, לעלות לירושלים. וכך כתב: "גולים במערב בכוש ומצרים / מגמת פניהם ירושלים / אל אביהם אשר בשמיים / לעמוד לשרתו ולברך בשמו". תודה רבה.