רבים וטובים היו ימי שני אבא שלי.אני נפרדת היום משני אנשים -
מפרס שמעון, שימון או כבודו, כלומר כבוד הנשיא -
וממי שאימא קראה לו בוז'יק, ואני אבא, סבא וסבא רבא. -
לראשון פרס של המדינה, פרס של העם, פרס אזרח העולם - -
יספדו אחרים. אני אחלוק אתכם כמה רגעים פרטיים.
העולם יזכור את פרס הנחוש, שלעולם איננו עוצר, שממשיך לרוץ למרות המכשולים והנפילות שבדרך.אני זוכרת אותו בשנה האחרונה בערבי שבת בביתנו. כשהוא
הראשון לקום לקידוש, מחזיק בידו את הברכון עם שירי השבת,
המודפס בגופן קטן, מפענח את מילות השירים דרך העדשות העבות
של משקפיו. לא מדלג על-אף מילה, שר במלוא הגרון.
תיארו אותו כמי שהיטיב לנהל משא-ומתן ומצא כל דרך אפשרית להשיג את מבוקשו.אני הייתי עדה לגבר צעיר שהפעיל את כישוריו היצירתיים כדי
להאכיל אותנו. שחתך סנדוויצ'ים למשולשים ולמעוינים 'תטעם, זה -
סנדוויץ' בורמזי'. אבא שהפליא בהמצאותיו, שכל האמצעים היו
כשרים בעיניו לפתוח לילד את הפה, לפתות אותו לאכול ולגדול.
בעיני הציבור הרחב ייזכר כמי שסעד על שולחנות מלכים.אני זוכרת אותו ליד השולחן במסעדה צרפתית, כשהוא לוחש לי:
"זה טעים, אבל אין כמו הסלט של אימא." העגבניות והמלפפונים של
ישראל היו בעיניו מיטב המעדנים, לוויתן ושור הבר.
ראו בו הרפתקן, שממהר לאמץ כל חידוש,אבל כשנישאתי ובחרתי להיקרא ולדן, לקח לו כמעט שנה לעכל את
הרעיון. כל פעם כשנכנסתי הביתה, היה מודיע בקול "סוניה, -
תראי, גברת ולדן הגיעה..." מרוצה מעצמו כמו נער.
יזכרו אותו כאיש אלגנטי, המקפיד על לבושו, תמיד מסודר, שולף מסרק קטן מהכיס ומחליק את השיער.בבית, כשסידרנו את הספרים בספרייה, הוא במכנסי חאקי קצרים
ובגופיה, נשמעה דפיקה בדלת. זה בסדר, זה רפי, אמרתי לו, אבל
הוא, ג'נטלמן בכל רמ"ח איבריו, מיהר לחדר השינה ולבש חולצה...
דיברו על אורך הרוח ועל סבלנות האין קץ שלו.ארוך וקצר נמדדו אצלו על ציר של אלפיים שנות היסטוריה, כשבחן
את מצב האומה, אך באלפיות השנייה כשחיכה להדפסה של
טקסט. עוד בטרם נפלט העמוד המודפס, כבר היה ערוך לתיקון
הבא.
יום אחרי שהשאיל לי ספר, נדהם לגלות שעדיין לא קראתי אותו
בשלמותו.
רבים וטובים היו ימי שני חייו, וכל אותן שנים היה איש מאוהב. מאוהב בסוניה -ממש בימים אלה היינו אמורים לחנוך את בית סוניה, מרכז רווחה
וטיפול לילדי כפר הנוער בן שמן, הכפר שבו נפגשו והתאהבו.
אימא האמינה שאפשר לתקן את אי-הצדק שיש בעולם
והייתה פנויה בכל עת להקשיב, לתמוך ולעזור.
אבא העריץ את התכונה הזאת שלה.
רבים וטובים היו ימי שני חייו, וכל אותן שנים, היה איש מאוהב. מאוהב במשפחתו -מאוהב בעם ישראל -מאוהב במדינת ישראל -אוהב ימים לראות טוב ומאוהב בעתיד לבוא. אבא שלי,
איש חפץ חיים, מתגבר כארי לעבודת בוראו ושועט קדימה.
ימים רבים רצתי אחריך.
כעת עכשיו, בהרבה אהבה, שמע לי אתה ראוי למנוחה נכונה.