"שופטי ישראל פוסקים באופן אוביקטיבי"

אני מברכת על כינוסו של הפורום הנכבד הזה, ועל הקדשת סדר היום לסוגיית עתיד העם היהודי - סוגיה שהיא חיונית וחשובה לכל אחד ואחת מאתנו. אני מבקשת לפתוח במבט הצופה אל תפוצות ישראל, ואל תופעה שימיה כימי העם היהודי, ששבה לצערנו והרימה את ראשה המכוער - האנטישמיות. האנטישמיות היא משפט קדום, רווי שנאה, והיא קיימת מאז ומתמיד. אתמול נכנס חודש אדר ואנו יכולים להתבונן במגילת אסתר, המעלה את אחד האירועים האנטישמיים הקלסיים. המן אמר לאחשורוש: יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ, וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל עָם, וְאֶת דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים, וְלַמֶּלֶךְ אֵין שֹׁוֶה לְהַנִּיחָם (..)".¹ לכן הציע אותו שר אנטישמי "לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד-זָקֵן טַף וְנָשִׁים...".² תוכנית ההשמדה של המן הרשע לא יצאה לפועל, אבל האידיאולוגיה שלו נותרה בעינה זה יותר מאלפיים וחמש מאות שנה. אנטישמיות, רדיפת יהודים באשר יהודים הם, לבשה צורה ופשטה צורה במהלך ההיסטוריה, ושיאה הנורא בפשע האיום ביותר שידעה ההיסטוריה האנושית, השואה, שבה הושמד שליש מעמנו. בימי האופל של המשטר הנאצי בגרמניה שיתפה גם מערכת המשפט פעולה עם האנטישמיות וההשמדה. אכן, הדרך להשמדה נסללה כאשר שללו מהיהודים את זכויות האזרח ואת זכויות האדם, והיהודים - כל היהודים "מנער ועד זקן, טף ונשים" - הוגדרו כבלתי אנושיים, תת-אדם. למעלה משבעים שנה חלפו מאז תבוסת גרמניה הנאצית ומפלצת האנטישמיות שוב מרימה ראש באירופה, וכן, אפילו בארצות הברית. כאשר מציירים צלבי קרס בפתח גן ילדים, עוקרים מצבות בבתי עלמין יהודיים ומאיימים על מרכזים קהילתיים בפיצוץ - משמעותם של אירועים אלה היא שאנו חווים התפרצות של אנטישמיות, שהייתה רדומה וחבויה ועתה יצאה כאותו שד מן הבקבוק. יש לומר במפורש: ארצות הברית אינה אנטישמית, חלילה. היא הטובה שבידידותינו, אך אפילו שם יש תקריות אנטישמיות. המצב באירופה חמור לא פחות. כיהודייה, כישראלית, כבת למשפחה שרובה נספתה בשואה, אינני יכולה שלא להביע את דאגתי מתמונת המצב. יש אומנם לא מעט ביטויי סולידריות ותמיכה מצד מדינות, ארגונים בינלאומיים וארגוני חברה אזרחית - בקידום חקיקה ומסמכים בינלאומיים כנגד תופעות אנטישמיות. נשמעות הצהרות של מנהיגי מדינות בגנות האנטישמיות. סגן הנשיא פנס ריגש את כולנו כשהפשיל שרוולים והשתתף בעצמו בשיקום בית העלמין היהודי שחולל במיזורי. יש לברך על כל אלה, אולם אין בכך די. יש צורך בחינוך הציבור בכל אתר ואתר, גם באירופה וגם באמריקה, לרעיונות כבוד האדם וחירותו, למימוש עקרונות "חרות, שוויון ואחווה" כמורשת המהפכה הצרפתית: חרות ולא עריצות; שוויון ולא אפליה; אחווה ולא שנאה. יש צורך בהגנה אקטיבית על כבוד האדם, ועל חרות האדם, ועל זכויות האדם. יש צורך בהגנה מתמדת על ערכים דמוקרטיים אלו, שקודשו בדמם ובחירותם של קרבנות העריצות והשנאה. זאת משימתן של כל רשויות השלטון בכל אתר ואתר, ובתוכן הרשות השופטת. זכויות האדם פותחו אחרי מלחמת העולם השנייה כלקח היסטורי ממעשי הזוועה ובעיקר מהשואה. חשיבות ההגנה על זכויות האדם, על זכויות המיעוט החי בקרבנו הוא אחד הלקחים החשובים שעלינו ללמוד מההיסטוריה שלנו כעם. עלינו להבטיח את השוויון ולמגר את האפליה. השוויון שומר מפני שרירות השלטון; הוא מבוסס על שיקולים של הגינות וצדק במובן הטבעי ביותר. באמצעותו משתלב הפרט במרקם החברתי הכולל ונושא בחלקו בבניית החברה המשותפת. השוויון הוא "עקרון יסוד חוקתי, השלוב ושזור בתפיסות היסוד המשפטיות שלנו ומהווה חלק בלתי נפרד מהן".³ האפליה פוגעת לא רק בזכויותיו של הפרט אלא ביסודות החברה ובכוחות המאחדים אותה. השוויון הוא חיוני לקיומנו כחברה מאוחדת, אך יותר מכך: הוא עקרון המונח ביסוד הווייתה של מדינת ישראל, הן כמדינה דמוקרטית והן כמדינה יהודית. המאבק לשוויון הוא אחד המאפיינים של ההיסטוריה היהודית המודרנית. כדי להשיג שוויון-זכויות ליהודים היה צורך להיאבק על עצם עקרון השוויון האזרחי בחברה. בלעדיו לא היה סיכוי לאמנציפציה של היהודים, ומכאן השתתפותם הרבה של יהודים בתנועות המהפכניות באירופה. מאז גלו אבותינו מארצנו היה העם היהודי מיעוט כל הזמן ובכל מקום, עד הקמתה של מדינת ישראל. את אשר דרשנו למען עצמנו בהיותנו מיעוט אנו חייבים לקיים עכשיו כלפי המיעוט שבתוכנו, כלפי הגר הגר עימנו, ככתוב בתורה: "חוקה אחת לכם ולגר הגר (...) תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם ולגר הגר אתכם".⁴ השוויון הוא ערך בסיסי המלווה את העם היהודי לאורך ההיסטוריה שלו, וגם עתה במדינתנו היהודית והדמוקרטית. השוויון הוא חובה מוסרית המוטלת על כתפיה של כל רשות מרשויות השלטון. הבטחת מימושו של השוויון היא מלאכתה של מערכת המשפט, ובפרט של בית המשפט העליון. כך היה מימיה הראשונים של המדינה, ועד ימינו אנו. מקום שנהגה מדיניות מפלה הורה בית המשפט לבטלה - ולית נפקא מינה מה זהותו של הנפגע מאותה אפליה.⁵ לשם שמירה על מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית דרושה מערכת משפט עצמאית. אכן, לא ניתן להבטיח זכויות, אלא אם הרשות השופטת נפרדת מן הרשויות האחרות.⁶ עצמאות השפיטה היא מנכסי צאן ברזל של מדינת ישראל. שופטי ישראל פוסקים לפי הדין ובאופן אוביקטיבי - הדין מוכרע לפי משקל הטיעון ולא לפי זהות הטוען. זהו הכלל הבסיסי המנחה את השופטים, וזו אף מצוות המחוקק, שהורנו כי "אין מרות על מי שבידיו סמכות שפיטה, זולת מרותו של הדין". הכרעה שאינה אוביקטיבית מהווה עיוות דין וגורמת לפגיעה קשה בזכויות המתדיינים. לאחרונה נשמעים קולות הקוראים לפגוע בעצמאות הרשות השופטת - אילו היינו נרתעים בפסיקתנו בשל קולות אלה היינו חוטאים באופן חמור לחובתנו כשופטים. שופטי ישראל ימשיכו לעשות מלאכתם נאמנה, וימלאו את תפקידם ואת חובתם כשופטים ללא מורא.