ההרצאה תציג מחקר המאתר לראשונה ומתחקה אחר מהגרות יהודיות שהגיעו לארץ-ישראל בשלהי המאה ה-19 ויצרו מקורות פרנסה עצמאיים במושבות העלייה הראשונה. במחקר זה אנו חושפות את הנשים שקולן לא נשמע, ולא נזכר כמעט, מתקופת ראשית ההתיישבות היהודית ואת העובדה שניתן ליצור סיפר (נרטיב) חדש, שעל פיו נשות העלייה הראשונה היוו ציבור אקטיבי בחיי היום-יום של היישוב המתחדש בארץ.
כבכל חברת מתיישבים חדשה בעולם שכללה נשים בקרבה, תרומתן של הנשים לחיזוק ההתיישבות ולהישרדותה בתנאים קשים של חיי ספר הייתה גדולה, ולמעשה בלתי ניתנת להפרדה מתרומתם של הגברים באותה החברה, אף על-פי שרוב הספרות המחקרית בחרה להתעלם מכך עד לעת האחרונה.
במחקרנו שוחזרו ונותחו תרבות ונוף מגדרי שונה במרחב הציבורי והפרטי בארץ-ישראל, הכוללים נשים חקלאיות ועובדות בשירותים שונים. על-פי ממצאיו נמצאו נשים שהקימו משקים חקלאיים, עיבדו אדמות, פתחו בתי אוכל, אפו לחמים, השכירו חדרים בבתיהן, מכרו מוצרי חלב, הלוו כספים, ניהלו תחנות קמח, סיפקו שירותי כביסה וניהלו מלונות. אחוז ניכר מקרבן היו אלמנות, אולם לצדן פעלו גם רווקות, גרושות ואף נשואות. כולן הוסיפו מקור הכנסה למשפחותיהן בעתות משבר חקלאיות. הנשים יצרו קשרי גומלין היררכיים עם נשים ערביות תושבות הכפרים שמסביב למושבות ועם מהגרות שהגיעו אחריהן מתימן אל המושבות.
נמצא דמיון בין המהגרות לארץ-ישראל לבין מהגרות לאזורי ספר אחרים בעולם, שחוו קשיים פיסיים ואישיים, ולמרות זאת יצרו בסיס כלכלי מקביל לזה של הגברים. ממצאי המחקר הראשונים מצביעים על תפקידן החשוב של נשים נשכחות אלו, שהיו הראשונות שהנביטו בנקודות ההתיישבות החדשות את זרעי השוויון, את האחריות ההדדית לכלכלת המשפחה ולהמשך קיומה ברמה הפרטית וברמת כלל המתיישבים. לתפקוד נשי זה היו אף השפעות חשובות על נושא מעמד הנשים היהודיות בארץ-ישראל, מעבר לתקופתן ולאורך זמן.