המחקר בוחן כיצד בלוגים לימודיים-אנונימיים של סטודנטים הופכים לזירה להעלאת בעיות אישיות אינטימיות וכיצד מין הכותבים משפיע על התכנים המתפרסמים, על האינטראקציות עם הקבוצה ועל שפת הכתיבה. בחלק מהמקרים הפורמט הווירטואלי המשיך לשמש במה אינטימית גם לאחר הסרת האנונימיות, כלומר לאחר הפיכתו ממעוגן במרחב וירטואלי לשיח אמִתי.
התכנים שהועלו בבלוגים נותחו בהתאם ל-Grounded Theory (Strauss & Corbin, 1990), שורטטו מספר טיפוסי בלוגרים ונערכה הבחנה בין בלוגים גבריים לבלוגים נשיים. קורפוס המחקר כלל קבוצה של כ-20 סטודנטים לתקשורת באוניברסיטת בר-אילן ונבדקו דרכי התמודדותם עם מטלה לימודית אחת מני רבות - פתיחת בלוג ועדכונו מספר פעמים בשבוע. בתוך מסגרת זו בלטו סטודנט וסטודנטית, שעבורם השיח המקוּון האנונימי שימש במה בטוחה ומועדפת להעלאת בעיות אישיות אינטימיות ולבקשה לסיוע.
רוב הבלוגים של הסטודנטים נכתבו בשפת הכתיבור (לוטן ושמעוני, 2005) והתנהלו בשיטה אסינכרונית שאפשרה לחברי הקבוצה לקרוא את הדברים ולהגיב בזמנם החופשי תוך הקפדה על תוכן התגובות. המחקר יטען שהאנונימיות ההתחלתית של השיח הווירטואלי הוותה בשלב הראשון עבור המשתתפים מרחב בטוח לחשיפת בעיות וקשיים שקרוב לוודאי לא היו נפרשים בפרהסיה בפני ציבור כה נרחב. נמצא שהסטודנטיות בחרו לכתוב על נושאים אישיים כמו הורות, חברות, זוגיות, שכנות ואילו הסטודנטים בחרו בעיקר נושאים כלליים כמו סרטים, מוזיקה, פוליטיקה וכשכתבו על נושאים שבינו לבינה עשו זאת באופן שונה, ראוותני משהו.
העלאת הבעיות בבלוג הקבוצתי אפשרה למעלה הבעיה לקבל עצות והדרכה מיתר חברי הקבוצה שאף הם מצידם שמרו על אנונימיות ועל כן היו משוחררים מכל מגבלות תוכן בתגובותיהם.
בשלב הסרת המסכות (שהיה צפוי) לא נמצאו סטודנטים שסירבו להיחשף. יתרה מכך, גם לאחר שלב זה המשיכו הסטודנטים החושפים להמשיך לעדכן את הבלוג באותה רמה של אינטימיות .
בהמשך נמצאו הבדלים בתגובות שני בלוגרים שבלטו בקבוצה: הבלוגר שהיה בטוח שעם סיום המטלה הלימודית איש אינו מתעניין יותר בבלוג, משך מחשבתית את מעטה האנונימיות והמשיך לחפש מענה ועצות להתלבטויותיו האינטימיות-ראוותניות ברשת מאנשים שלהבנתו אינם חברי הקבוצה. ואילו הבלוגרית המשיכה לעדכן תוך ידיעה שמרגע חשיפתה העידכונים כבר אינם אנונימיים.