הדת הדרוזית מעודדת נישואין ללא כפיה, כלומר שני בני הזוג חייבים להסכים הסכמה מלאה. עם זאת, אם הבחורה רוצה בחור וההורים מתנגדים לכך, היא יכולה לפנות לקאדי ולבקשו להשיאה (ס' פלאח). כמו-כן, הדת הדרוזית אסרה על נזירות בקרב גברים ונשים (אל אמיר אל סייד).
החברה הדרוזית הנה חברה שמרנית בעלת מנטליות מזרחית נוקשה, שעומדת במרכזה חשיבות השמירה על כבוד האישה (פראג'-פלאח), ובמקרה שאישה מתאלמנת, משפחתה ומשפחתו של בעלה עומדות בפני דילמות רבות: (א) מי ידאג למחייתה ולמחיית ילדיה? (ב) מי ישגיח עליה, ידאג לה וילווה אותה בחיי היום יום, הוריה או הורי בעלה? (ג) האם מותר לה לצאת מן הבית ומה יגידו האנשים, כי הרי היא הפכה מושא לחמדנותם של חלק מן הגברים.
מסיבות אלו ואחרות המשפחה הדרוזית לוחצת להשיא את האלמנה לגיסה אפילו בכפייה, ולפעמים לאדם זר מבוגר ממנה. במקרה כזה האישה נאלצת לוותר על ילדיה, בהתחשב בעובדה שלא קיים אימוץ בקרב הדרוזים.
לאחר קום מדינת ישראל וחקיקת חוק גיוס חובה לגברים הדרוזים נוצר סוג חדש של אלמנות, והוא אלמנות צה"ל. אלמנות אלו קיבלו קצבות למחייתן, ונוצר מצב חדש של חוסר תלות כלכלית במשפחה. לכן במקרים רבים הנשים החלו לסרב להתחתן בשנית.
בעיות נוספות נוצרו בעקבות המודרניזציה, ועקב כך אנשי הדת חשו מאוימים, הם מיהרו להפגין את סמכותם ואת כוחם ללא עוררין והטילו איסורים: (א) אסור לאישה לנהוג, ולפיכך אסור לדתיות ולדתיים לנסוע ברכב שבו היא נוהגת, (ב) אסור לאישה לעסוק בעיסוקים מסוימים, כגון דוגמנות, קצינת מבחן, אשת פרסום ועוד.
בהרצאתי אדון במעמד האלמנה הדרוזית בעבר ובמעמדה בעידן המודרני. הזיקה תהיה לחוק המעמד האישי הדרוזי, וכמו-כן אתייחס לסיפורן של האלמנות הרגילות ולאלמנות צה"ל.