"על ספרית, מספרת וסופרת"

בעידן הנוכחי של "פרספקטיבות מזרחיות", שבו הזהות המזרחית מנסה לאתגר ולגוון את השיח החברתי על אודותיה (חבר, שנהב ומוצפי-הלר, 2002), נותרה סוגיית האישה המזרחית מחוץ לשדה הדיון המחקרי. לכן, מטרת המחקר הנוכחי היא לבחון את שאלת ייצוג האישה המזרחית בישראל בתחילת שנות האלפיים, באמצעות המדיום הקולנועי. הקולנוע נתפס ככלי של ייצוג, ונושא הייצוג הנו ממד רב חשיבות בתהליך הבניית הזהויות המגדריות והאתניות של רוב ושל מיעוט (Hall, 1997). הבניה זו מתבטאת בין השאר בקולנוע הישראלי. לאורך שנים, דמות האישה המזרחית בקולנוע הישראלי סבלה מהדרה כפולה ויוצגה כקרבן בידי גברים, כפסיבית וכמי שמצפה לגאולת הגבר המערבי (שוחט, 1991, 1993). חשיבות מחקר זה נובעת מן הפרספקטיבה החדשה שהוא מציע לנושא הייצוג הקולנועי של נשים מזרחיות בישראל, דרך התמקדות בנקודת המבט הפוסט-קולוניאלית, אשר טרם נחקרה באופן משמעותי בהקשר של ייצוג קולנועי. מכאן עולה שאלת אופן ייצוג דמות האישה המזרחית בקולנוע הישראלי של תחילת שנות האלפיים. סרטי הקולנוע "סוף העולם שמאלה" (2003), "ולקחת לך אישה" (2004) ו"אביבה אהובתי" (2006) משמשים כמקרי בוחן לטיב הייצוג של דמות האישה המזרחית בישראל. המחקר הנוכחי חושף כי גיבורות הסרטים הן נשים בעלות מנעד רחב של התנהגויות וייצוגים, הממחישים את תפיסת ה"פוליטיקה של זהויות" המתייחסת לזהות כאל תופעה נזילה. במערך הניתוח של שלושת הטקסטים הקולנועיים בא לביטוי מרחב ביניים ייצוגי, שבו דמויות הנשים המזרחיות מצויות ביחסי משא-ומתן עם עצמן ועם סביבתן על עצמאות, כוח ושליטה. לפיכך, נראה כי ייצוג דמות האישה המזרחית בסרטי תחילת שנות האלפיים חסר את הבינאריות או את הסטריאוטיפיות החד-משמעית של סרטי העבר. המסקנה המרכזית היא כי דמות האישה המזרחית בקולנוע הישראלי הנוכחי פועלת במרחב שפרש לפניה השיח הפוסט-קולוניאליסטי, המאפשר יצירת דמות נשית מזרחית חדשה. הניתוח הקולנועי שמציע מחקר זה מבקש לייצר מודל חדש לבחינת דמות האישה המזרחית ואף להטיל ספק בבחינה בינארית של ה'אחרות' המגדרית והאתנית, התלויה במידה מכרעת בהבניות מערביות. כגוף ידע המעצב את השיח החברתי על אודות נשים מזרחיות, הקולנוע הישראלי של תחילת שנות האלפיים מייצר מודלים רעננים ומגוונים של נשיות מזרחית.