מכונים לטיהור שפכים, להתפלה ולטיפול במים ואספקתם הם מפעלי תעשיה לכל דבר ועניין.
מפעלים אלו צורכים חומרי גלם, מעבדים אותם ומוכרים תוצרת, כאשר בתהליך היצור נעשה שימוש בחומרים מסוכנים, ישנן פליטות לסביבה ונוצרות פסולות שיש לסלקן. כל האמור מתבצע במארג מורכב אשר כולל עובדים , טכנולוגיה, לקוחות, ספקים קבלני מישנה, קהילה ורגולציה סביבתית, מקומית ובינלאומית, מורכבת.
לא בכדי רואה הרגולציה הסביבתית את נושאי המשרה במפעלים אלו כמי שאחראים ישירות לכשלים, לתקלות ולאירועים סביבתיים, אך בעיקר כמי שאחראים לבנייה עתידית של תשתית מתאימה ולניהול מונע של סיכונים.
המנהלים, ובעיקר המנכ"ל, הם אלו אשר יכולים לקבוע סדרי עדיפויות, להקצות משאבים, להחליט על גיוס עובדים, לקבוע נהלים וסנקציות על הפרתם ובמילים אחרות להכתיב את האופן בו יוטמעו מדדים סביבתיים אמיתיים בתהליכי קבלת ההחלטות ביום יום ולטווח הרחוק.
מי הם נושאי המשרה בגופים אלו?
מה הם הסיכונים והאילוצים הסביבתיים העומדים לפתחם?
מה הן החובות המוטלות עליהן?
מה תפקיד הדירקטוריון בשרשרת הניהול הסביבתי?
כיצד יוכלו מנהלים למלא אחר החובות המוטלות עליהם?
הרצאה זו תעסוק בשאלות אלו תוך ניתוח ובחינה של החקיקה הסביבתית העדכנית וזו העתידה להיכנס בקרוב לתוקף.