התהדרות באורות לא תסיט מבטנו מצללים

כבוד נשיא המדינה שמעון פרס, כבוד ראש הממשלה בנימין נתניהו והגברת נתניהו, כבוד נשיא בית המשפט העליון אשר גרוניס, הגברת גרוניס ושופטי ישראל, יושב-ראש הכנסת השמונה-עשרה חבר הכנסת ראובן רובי ריבלין, הרב הראשי לישראל הרב יונה מצגר, הנשיא החמישי למדינת ישראל יצחק נבון, רעיית הנשיא השישי הגברת אורה הרצוג, יושבי-ראש הכנסת לשעבר שבח וייס ודן תיכון ורעייתו, שרי הממשלה, חברות וחברי הכנסת בהווה ובעבר ובני משפחותיהם, היועץ המשפטי לממשלה עורך-דין יהודה וינשטיין, מבקר המדינה השופט יוסף שפירא, מכובדי, סגל אל"ף של המדינה, ראשי הנציגויות הזרות בישראל, ראשי העדות הדתיות בישראל, משפחות שכולות, הגברת נדיה כהן, אורחים יקרים, אזרחי ישראל, זכות היא לי לעמוד כאן היום במעמד של ותיק חברי בית המחוקקים ולנהל את ישיבת הפתיחה של הכנסת התשע-עשרה. כולנו, חברי הכנסת, חברי וחברות הכנסת, חבים את בחירתנו להצבעתם הדמוקרטית של אזרחי ישראל. בענווה רבה נכיר להם תודה על שנתנו בנו אמונם כדי שנשרת את העם ואת המדינה בכבוד ומתוך שליחות ואחריות. אני מברך אתכם, עמיתי חברי הכנסת, בברכה חמה וחברית. אני מבקש לשלוח ברכה מיוחדת לחברי הכנסת החדשים והנרגשים היושבים כאן היום בישיבת מליאה ראשונה. הכנסת אינה גן של ורדים, אלא מקום מעניין ותוסס שיש בו מעבר לחילוקי הדעות גם חברות עמוקה של זרים לדעה. ברצוני לבטא את הערכתי העמוקה לכבוד נשיא המדינה שמעון פרס, ממובילי דור התקומה ומן המדינאים היותר-בולטים ומוערכים בדורנו. אני מודה לך, אדוני נשיא מדינת ישראל, על שכיבדת אותנו בנוכחותך. תודה והוקרה מיוחדת לחברי יושב-ראש הכנסת היוצאת, רובי ריבלין, אשר ניהל את ישיבות הכנסת ואת הבית הזה בנועם הליכות, בתבונה ובהגינות רבה. תודה לך, יקירי. מכובדי, הרשו נא לי לפתוח את דברי מציטוט מתוך ספר ויקרא. שם נאמר: "אם בְּחֻקֹּתַי תלכו ואת מִצְו‍ֹתַי תשמרו ועשיתם אֹתם - - - ונתתי שלום בארץ". אכן, שלום בארץ הוא הגמול האלוהי על עשיית הנכון והמוסרי, אך נשים לב כי מדובר על שלום בארץ. אכן, נדמה לי כי יותר מכול דרוש לנו שלום פנימי בתוכנו – וכשאני אומר בתוכנו, כוונתי לכל אלה החיים יחד במדינת ישראל – שלום שיאחה את השברים ואת הפערים החוצים את החברה הישראלית; שלום שיאפשר לנו לחשל את כל המופלא שיש במדינתנו. חברותי וחברי הכנסת התשע-עשרה, בתקופת כהונתה של הכנסת היוצאת הצליחה ישראל לשמור על כלכלה יציבה חרף המשבר הכלכלי בעולם וחוסר היציבות הגלובלי. אין הדבר קל בעיני, במיוחד לנוכח האתגרים המיוחדים שעמם מתמודדת יום-יום מדינתנו. אבל הישג זה אינו יכול לחפות על כשליה החברתיים של הממשלה היוצאת ושל ממשלות שקדמו לה, ובהם העמקה תהומית של הפערים החברתיים וגידול חסר תקדים במספר האנשים העניים בישראל, ובהם ילדים, משפחות חד-הוריות וזקנים. קשה מאוד היא שחיקתו של מעמד הביניים, עמוד השדרה של החברה, הנושא בעמלו ועל גבו את המשק ואת החברה הישראלית כולה. חמורה מאוד היא מצוקת הזוגות הצעירים ומאות-אלפי עניים שאינם מסוגלים להגיע לדיור הולם, לאפשר חינוך מיטבי לילדיהם ולהבטיח בריאות טובה למשפחותיהם. אומנם אין ברצוני להמעיט בהישגיה של המדינה ומעושרה היצירתי, אך טעות תהיה להתהדר באורותיה כדי להסיט את מבטנו מצלליה ומן הטעון תיקון. ולכן, טוב תעשה הכנסת אם תתייחס בדיוניה ובהחלטותיה לא רק לשאלה איך סותמים את הבור הכלכלי אלא כיצד מעצבים כאן צדק חברתי ומציאות מתוקנת יותר. חברות וחברי הכנסת, בתקופת כהונתה של הכנסת השמונה-עשרה התחוללה תמורה יסודית במרחב הערבי. האביב הערבי ותהפוכותיו לא הביאו עמם את ערכי השלום. תחת זאת אנו עדים לשפיכות דמים נוראה ולרדיקליזם דתי. המשוואה האסטרטגית השתנתה לרעה, והסכנות לביטחונה של ישראל החמירו. עוגני היציבות באזור התרופפו. הסכמי השלום עם מצרים עומדים כיום בפני אחד ממבחניהם הקשים ביותר, וכמוהם – להבדיל – גם השלום עם ירדן. בסוריה מתחולל מרחץ דמים וזליגה אפשרית של אמצעי לחימה משוכללים ולא קונבנציונליים לארגוני טרור, אשר מדריכה את מנוחתנו. טורקיה, שעמה ניהלנו יחסי ידידות אמיצה, מפנה לנו את גבה. אך האיום החיצוני החמור ביותר על ישראל ועל שלום העולם טמון בהתגרענותה של אירן ובשאיפתם של כוחות אסלמיים רדיקליים להגיע להגמוניה באזור. יש לזקוף לזכותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו את הצבת נושא הגרעין האירני בלבו של סדר-היום העולמי ואת המרצת ארצות-הברית, האיחוד האירופי ומדינות חשובות נוספות להטיל סנקציות קשות על אירן. תמיכת העולם במאמציו של ראש הממשלה אינה דבר של מה בכך. בעיני זהו הישג אסטרטגי שלא יסולא בפז והוכחה ניצחת לכך שהקונספציה של "עם לבדד ישכון" אינה גזירת גורל ואל לנו לחשוב במושגים כאלה. חברות וחברי הכנסת הנכבדים, אני מודאג מכך שהסופה המטלטלת את העולם הערבי לא תפסח על הפלשתינים ביהודה ושומרון. הקיפאון המדיני והייאוש הנלווה אליו מייצרים תסיסה באוכלוסיה הפלשתינית ומחזקים את הגורמים הקיצוניים בקרבם. בנסיבות ברורות כל כך, וכנגד עמדתן של מרבית המדינות המיוצגות באו"ם ובגופים בינלאומיים, אנו מתנהלים בשאננות מסוכנת, מתעלמים מן הכתובת על הקיר ונעדרי יוזמה ויצירתיות מדינית. בל נשכח – הופתענו כשפרצה האינתיפאדה הראשונה והשנייה. כל תקוותי היא שלא נופתע שוב. מה שרואים משם צריך לראות גם מכאן. ככל ש"חמאס" מתעצם בשטחי הרשות הפלשתינית, בה במידה מתחזקת הסבירות להתפרצות אלימה, שאחריתה מי ישורנה. כולנו, כלל אזרחי ישראל וסיעות הבית, מאוחדים בעמידה על ריבונותה של מדינת ישראל, על עצמאותה בקבלת החלטותיה ובעיקר – בשמירה ללא פשרות על ביטחונה. צה"ל וזרועות הביטחון הם כוח המגן האדיר שאפשר וצריך לסמוך עליו. חברות וחברי הכנסת, המסר שאני מבקש להדגיש מעל במה זו הוא שכיפת הברזל החזקה ביותר היא כיפת השלום, ואליה עלינו לחתור ללא לאות. למעננו, למען ילדינו ונכדינו ולמענם של הדורות הבאים, עלינו להיות נחושים בחתירתנו לסיום הסכסוך עם שכנינו, ולדעת כי השגת שלום בר-קיימא תחייב ויתורים כואבים גם מצדה של ישראל. כבוד הנשיא, כבוד ראש הממשלה, חברי חברי הכנסת, הבררה היא שלמות הארץ או מדינה יהודית. בדיון בכנסת הראשונה, עם תום מלחמת העצמאות, אמר דוד בן-גוריון: בבררה בין מדינה יהודית בלי שלמות הארץ ובין שלמות הארץ ללא מדינה יהודית בחרנו במדינה יהודית בלי שלמות הארץ. ארצות-הברית, האיחוד האירופי ושאר מדינות העולם תומכים בפתרון שתי המדינות. כך גם ההנהגה הפלשתינית ביהודה ושומרון. חשוב מכול – זו גם עמדתה הרשמית של ממשלת ישראל. אלא שהמציאות המתהווה בשטח הלכה למעשה סותרת את ההכרזות ומקרבת את הרגע שפתרון שתי המדינות לא יהיה מעשי ולא אפשרי. עלינו להשיג עכשיו, בכנסת זו ובממשלה שתואמן בה, תוכנית ריאלית שתשכנע את העולם, לרבות העולם הערבי, ברצינות כוונותינו. עמיתי חברות וחברי הכנסת, אנחנו בישראל נשבענו "לעולם לא עוד". ברור לפיכך שבטחון המדינה וקיומה עומדים בראש מעיינינו. מכאן גם התוקף המוסרי והמעשי לתביעותינו מהעולם להילחם בכל גילוי של אנטישמיות וגזענות ולעמוד לימין ישראל מול כל איום קיומי. אף-על-פי-כן אין אנו פטורים מלבחון את עצמנו בחינה ביקורתית ונוקבת. במורשת עמנו נטוע הרעיון העמוק של תיקון. תודעה זו נדרשת לנו מאוד כדי לעקור מתוכנו גילויים מחפירים של קנאות לאומנית, שנאת זרים וגזענות. אני רוצה שנשמור על אחדותנו ונוריש לבאים אחרינו מדינה מתוקנת החיה בביטחון ובשלום עם עצמה ועם סביבתה; מדינה דמוקרטית נאורה, המושתתת על שלטון החוק ועליונות המשפט, על כבוד האדם וחירותו, על צדק חברתי, על שוויון זכויות וחובות ועל מתן הזדמנות שווה לכל ילדה וילד. ישראל היא פלא היסטורי שאין לו אח ורע בתולדות האומות, ולכנסת ישראל חלק חשוב בתפארתה של המדינה. הניצחונות וההישגים של ישראל עולים על כל מה שחוזיה ומייסדיה היו יכולים לפלל. הם הושגו בעמל וביצירה, בגבורה ובשאר רוח, אך גם בהקרבה ובסבל רב, ובמיוחד במחיר נורא של דם ושכול. אני גאה על היותי שותף בכל רמ"ח אברי להגנתה ולאורחות חייה של המדינה. ובאמת, אלה הדברים הממלאים את נפשי: המדינה ואנשיה, יהודים כערבים, חילונים כדתיים, מסורתיים וחרדים, עם רב על כל עדותיו וגווניו והפלורליזם הנרחב שהוא מייצג. אך באותה נשימה, ומעומק לבי, אני מבקש להביע גם את תחושת החרדה שלי לגורלה ולעתידה של מדינתנו. אחתום את דברי בהרכנת ראש לזכרם של חללי מערכות ישראל, באיחולי רפואה ושיקום לפצועים ונכי המלחמות ופעולות האיבה, ובתקווה לשובם של חיילינו הנעדרים: זכריה באומל, יהודה כץ, צבי פלדמן, רון ארד וגיא חבר. אני נושא תפילה כי האל הטוב ייתן את ברכתו לכנסת התשע-עשרה, היוצאת לדרכה, ויעניק לנו, חברי הכנסת, חן ושכל טוב לחוקק חוקים טובים ולכבד זה את זה, לנהל את דיונינו בסובלנות, בתרבות, בנדיבות וברוחב דעת, כדי לשרת נאמנה את מדינת ישראל על כלל אזרחיה ותושביה. אמן.