אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים,
יש להניח שלמי שעומד לשאת דברים בפעם הראשונה מעל לדוכן הזה יש סיבות טובות להיות נרגש ונפעם מן המעמד. אני רוצה להאמין ולהתפלל במילים של
לאה גולדברג, שגם כאשר לא אהיה עוד חדש בבית הזה, לא יהיה יומי עלי הרגל, והרגש הזה של הראשוניות ימשיך ללוות אותי תמיד.
המפגש הראשון עם הכנסת, כמו אצל רוב צעירי ישראל, היה על-יד מנורת שבעת הקנים שמול הכניסה למשכן. היום, בתוככי המשכן, כשאני נזכר במעמד ההוא, נוסף לכך נדבך נוסף ומשמעותי, והדברים מתחברים לשבעת הקנים בפרשת השבוע שלפנינו - פרשת "תרומה". בפרשה זו הקדוש ברוך הוא מצווה על משה להכין מנורה למשכן, והוא משתמש במילים הבאות: "ועשית מנורת זהב טהור מקשה תיעשה המנורה ירכה וקנה גביעיה כפתוריה ופרחיה ממנה יהיו".
המנורה חייבת להיות עשויה מקשה אחת, אך למשה יש קושי רציני לבצע את המשימה בגלל המרכיבים הרבים: שבעה קנים, גביעים, כפתורים ופרחים; הנרות חייבים להאיר אל המרכז, אל מרכז המנורה. הקושי הזה נפתר, לפי רש"י, כאשר הקדוש ברוך הוא הציע למשה: "השלך כיכר הזהב לאש", והיא נעשית על כל מרכיביה למקשה אחת של זהב. כך, בכוח האש, באה לעולם המנורה המקורית המופלאה שמסמלת במהותה את אחדות השבטים והפלגים בעם הזה, והיום, לא חסרים לנו פלגים; יש לנו כל-כך הרבה שסעים, שזה נכון גם להיום.
אך האש שאל תוכה מושלכת המנורה, כוחה גם לשרוף יערות, להרוס ולכלות חיים. מי ייתן ונשוב אל האש שהתיכה את המנורה המקורית ולהיות יצירה נשגבת, מקור של חום אנושי ואור של דעת, מנורה של שלמות. כמו הנער ההוא שעמד והתפלל מול המנורה של הכנסת, אני ממשיך לבחור באופציה של האש הטובה, המחממת והמאירה, שבונה ומעצבת מציאות ועתיד טוב יותר עבור אלה ששלחוני לכאן.
בסמל המנורה גלום עוד יעוד, יעוד אוניברסלי של היות אור לגויים. עבורי זו אינה אמירה חלולה. עד אשתקד, במשך שלוש שנים, זכיתי לחיות ולפעול בלב אפריקה, ברואנדה, מדינה שעברה ג'נוסייד נוראי. שם הייתי בין המקימים של מפעל חינוכי יוצא דופן עבור יתומי רצח העם.
כפר הנוער שהקמנו שם נקרא "אגהוזו - שלום", משמעו בשפה המקומית - המקום בו הדמעות פוסקות, בצירוף המילה "שלום", מילה המייצגת את כל הטוב והיפה שאנו מאחלים לעצמנו. כפר הנוער המיוחד הזה שהוקם על-פי מודל ישראלי הוא סיפור הצלחה מוכח ביכולתו להעביר בני נוער ממצב של הישרדות לקראת השתלבות נורמטיבית במערכת החיים ולהובלה חברתית בארצם.
יחד עם יתומי רואנדה חוויתי את צמיחתם של צעירים להיות בוגרים בעלי תודעה עצמית מפותחת, רוחב דעת ויכולת לבנות עולם חדש. אנשים צעירים אלה יהיו ללא ספק פורצי דרך בכל הנוגע לאיכות התרבות השלטונית בארצם. השליחות הזאת אפשרה לי לראות את המציאות החברתית בארץ בפרספקטיבה אחרת.
כבר נאמר "אין נביא בעירו" - בכל הענווה, אני מקווה ומתפלל להוכיח אחרת. יחד עם חברי ב"יש עתיד", שאני לא אמנה אותם כי הם הרבה, בהנהגתו של
יאיר לפיד, אני שואף לתרום בקדנציה הזאת תרומה משמעותית בפן הזה בדיוק של מציאות חיינו - איכות התרבות השלטונית, ולו רק שנהיה ראויים לכל החיים הצעירים ולכל הקורבנות שהוקרבו כדי שהחלום הציוני יתגשם.
מדינה מתוקנת היא בראש ובראשונה מדינה שפקידיה ומנגנוני השלטון שלה מכבדים את אזרחיה ופועלים מתוך תודעת שירות, ולא אדנות. הנושא הזה, של מנגנון קשוב ומכבד כל אדם באשר הוא אדם, בוער בעצמותי, זאת על-רקע הניגוד החריף בין ציפיותינו כעולים אידיאליסטיים למדינה המיוחדת הזאת לבין חוויית הקליטה.
מתוך כמיהה לירושלם - המקום השלם - חצינו מדבריות במסע טראומתי של סכנות ואובדן חיים. להשקפתי, סיפורה של הקהילה ממנה אני בא עונה על המבחן של החברה האזרחית בכל הקשור לקבלת השונה - כי אחיך הוא.
בכוונתי לשאת שני דגלים בפעולותי הציבוריות: להיות מוביל ושותף בכל הנושאים שאנחנו הצבנו לעצמנו; והשני, דגש על טיפול בקהילת יוצאי אתיופיה, הנמצאת במצוקה כמעט בכל תחומי החיים - בחינוך בני נוער, משברי קליטה, דיור לצעירים, שילוב אקדמאים לצעירים, חיילים, שמעל 50% מהם בכלא, וכן גילויי גזענות שאין הדעת סובלת, דווקא במדינה שקמה על חורבות השואה. הגזענות השנאה - אסור היה שבמדינת ישראל תהיה גזענות. לכן אנחנו חייבים להילחם בזה ולא לראות בזה דבר שגרתי.
היעדר מנגנוני שלטון המאופיינים בכבוד ובחמלה הוא אחת ההחמצות הגדולות של המפעל הציוני. תודעה זו של כבוד וחמלה אצל מי שהכוח והסמכות בידיו, חייבת להיות מוקרנת, מעל לכול מכאן, מן הבית הזה. המנורה שאליה התייחסתי בפתח דברי אמורה להקרין מכאן אור וחום אנושי.
אני שואב את כוחותי מהורי ומדורות של כוהנים ולומדי אורייתא - שזה אורית בעברית, התורה בעברית - שחייהם, כנטע זר ומנוכר על אדמת אתיופיה, הוקדשו לשמירת הזהות היהודית, בציפייה בלתי נפסקת להתאחדות מחודשת עם עם ישראל בארצו. אלה הם הערכים שעיצבו אותי.
"להיות שחור היה מתת של מורשת מופלאה, גורל מיוחד, מסע מפואר שרק חזקים יכולים לשאתו". דברים אלה כתב הנשיא אובמה בספרו "חלומות מאבי". רק טבעי הוא עבורי ועבור אחיותי ואחַי לחוש הזדהות חזקה עם המילים האלה.
לסיכום, כאחד שמיום שכף רגלו דרכה על מדינת ישראל והרגיש שהיא שייכת לו, אני מתחייב להשקיע את מרצי וכוחי לפעול למען כלל אזרחי ישראל, בדגש על אוכלוסיות מוחלשות, כדי שלא ייוותרו מאחור. תודה רבה.