חרף המוגבלות

אדוני יושב-ראש הכנסת, חברי כנסת נכבדים, אין ספק כי המעמד הזה היום, בו אני ניצבת מולכם על בימת הכנסת התשע-עשרה, הינו מהמרגשים בחיי. לצדה של תחושת האחריות הכבדה וגודלן של המשימות הרבות והחשובות הניצבות בפנינו, נוכחת בי גם תחושת שליחות חזקה ותודה גדולה על הכבוד והזכות שנפלו בחלקי לפעול כאן להובלת מהלכים ושינויים משמעותיים לטובת המדינה ואזרחיה. הסיבה שאני הגעתי לפוליטיקה היא כדי לעשות את מדינת ישראל טובה יותר. כפי שבוודאי הצלחתם להבחין, אני מתניידת בכיסא גלגלים. במובנים מסוימים, העובדה הזו מחזקת את תחושת השליחות שמוטלת עלי, ומובן לי כי אני לא יכולה לנאום כאן היום לפניכם בלי להתייחס לתפישת עולמי בהקשר זה. העובדה שבמהלך כל שנותי הבוגרות ראיתי צדדים שונים של החיים במדינת ישראל, עיצבה את חיי והדגישה את הצורך העז לשינוי אמיתי בחברה. בהחלט ייתכן שבנקודה זו עלי לומר שאני גאה אף יותר על כך שנבחרתי לכהן כחברת כנסת חרף המוגבלות וכי עובדת נוכחותי כאן מעידה על התקדמות של החברה הישראלית ועל צעד נוסף לשיפור מצבם של אנשים עם מוגבלויות. אבל, חברים נכבדים, לא כך הם פני הדברים. תפישת העולם שלי בנוגע לשילובם של אנשים עם מוגבלויות בחברה אינה מובילה להעלאה על נס של מי שצלח את המכשולים הרבים והצליח להגיע לעמדות מפתח. כדי לעשות את מדינת ישראל טובה יותר ולספק את התקווה הכל כך נדרשת, אנחנו צריכים לעבור שינוי תפישתי שמילת המפתח שלו היא נגישות, כשמהות הנגישות מסתכמת בהרבה מעבר לרמפה שתאפשר לאדם בכיסא גלגלים להיכנס לבניין. היא נוגעת לכל דבר וכל חלק בחיינו. במדינה שאני רואה לנגד עיני, פרנקלין רוזוולט, הנשיא ה-32 של ארצות-הברית, שהשתמש בכיסא גלגלים, לא יצטרך להסתתר מאחורי שולחנות מוגבהים, להתחמק ממצלמות ולהתקין התקנים מיוחדים שיסייעו לו לעמוד בזמן נאומים. הוא יצטרך לעשות דבר אחד - להנהיג. רוזוולט היה אחד הנשיאים המוצלחים שידעה ארצות-הברית, אך לצערי, בעידן התקשורתי הנוכחי בו חוזקה של התמונה הוא אדיר, הוא לא יכול היה להגיע לאותו מעמד. הצילומים של האדם החזק בעולם משתמש בכיסא גלגלים הם יותר מדי בשביל החברה המודרנית, שמתיימרת להיות מוסרית ולהעניק שוויון הזדמנויות. במדינת ישראל שאני רואה לנגד עיני, כל אדם ייבחן על-פי היכולות שלו ולא על-פי קריטריונים טכניים וסממנים חיצוניים. המדינה שאני שואפת אליה היא מדינה שרואה באנשים עם מוגבלויות ושל כל אלה השונים מן הכלל, מסוגלים להגיע לעמדות מפתח, וזה יהיה דבר מאוד מובן מאליו. זה חברה מתוקנת, שנקודת המוצא שלה שלכל אדם יש את הזכות לנצל את כישוריו ולפתח אותם למקום הרחוק והמרכזי ביותר, ללא קשר למקום היוולדו, ללא קשר למוצאו, בכלל בלי קשר לאמצעים העומדים לרשותו, לנטייתו המינית או למוגבלותו. המדינה הטובה יותר תיצור חברה שמבינה ששוויון הזדמנויות זה לא רק תפישת כבוד האדם וזכויותיו. זה הבסיס המרכזי למיצוי הפוטנציאל בכל אחד מאתנו. בפרפראזה על תפישתו של ג'ון רולס, זו החברה שעוצבה ונבנתה מאחורי מסך הבערות. היא מתוכננת להתאים מראש לצרכיהם ולפתח את יכולותיהם של כל אזרחי המדינה. זה מתחיל בנגישות, אבל זה לא רק. זה ממשיך במערכות חינוך, במערכות הרפואיות, זה מגיע למערכות הביורוקרטיות הציבוריות, שיתאימו לכל אזרחי המדינה, לא רק לבעלי ההשכלה המשפטית, המינהלית, או לאנשים עם אמצעים שיכולים לממש את זכויותיהם. במהלך שנות עבודתי כעורכת-דין, מתוך אותה תפישת עולם בדיוק, פעלתי ככל יכולתי לסייע למי שנתפסים כשכבות מוחלשות, לתת בידיהם כלים ולשמש פה למי שאינם יודעים לפלס את דרכם במערכות הביורוקטיות ולא מסוגלים לייצג את עצמם מול מערכת המשפט. עשיתי כן על-ידי מתן סיוע משפטי - בהתחלה כמתנדבת בתנועה למלחמה בעוני ולאחר מכן באמצעות מערך הקליניקות המשפטיות באוניברסיטת בר-אילן. שנות העבודה שלי כעורכת-דין חברתית צרבו בי תמונות וחוויות שילוו אותי לעד. לעולם לא אוכל לשכוח את פניה הדומעות והמבוישות של אישה קשישה, ניצולת שואה, אותה ייצגתי בדיון בפני ראש ההוצאה לפועל. אותה אישה עמדה בפני מאסר חייבים בגין חוב כספי פעוט בסך של 250 שקלים לרשת מזון גדולה. טענותי המשפטיות היו מאוד מאוד פשוטות, אבל היא לא ידעה לנסח אותן בשפתה. בסופו של דבר היא חזרה הביתה ללא הצורך במאסר, אבל מה היה קורה אילו לא היו המתנדבים? באותה מידה, אני לעולם לא אוכל לשכוח את תודתה של אם לילד עם מוגבלות ששובץ במסגרת חינוכית מיוחדת, זאת במקום לשבצו, בהתאם ליכולתו, במסגרת משלבת עם סל מתאים. המאבק שצלח אז נתן לאותו הילד את ההזדמנות השווה שהגיעה לו. היום הוא בכיתה ד' ועושה חיל בלימודים. אני גאה מאוד בפעילות שלי ובפעילותם של עשרות ומאות אלפי מתנדבים בישראל שעושים למען אוכלוסיות מוחלשות, אבל בשנים האחרונות נדמה לי שישראל קצת מסירה מעצמה את האחריות למתן מגוון רחב של שירותים לאזרח. בין אם בשל רצון לחיסכון או סתם בשל אטימות, נוצרה סיטואציה בלתי נסבלת - מאות ואלפי עמותות, הן פועלות בארץ וממלאות את תפקידה של המדינה, שניערה את חוצנה מהשכבות המוחלשות. התוצאה הזאת גורמת לכך שבמו ידיה פורמת המדינה את הערבות ההדדית שעליה נשענה החברה הישראלית ועליה הייתה גאוותנו שנים רבות וטובות. אני קוראת מעל במה זו לכל מקבלי ההחלטות, בראש ובראשונה לנו, לחברי המשכן המכובד הזה, לחתור בחזרה לערכים הבסיסיים שהיו בבסיס כינונה של המדינה - ערבות הדדית, סולידריות חברתית, שוויון הזדמנויות, ובתוכם מתן הזדמנות שווה לכל אחד ואחת, כי אנחנו לא באמת יודעים כמה מנהיגים דגולים פספסה מדינת ישראל כי לא נתנו לכולם את ההזדמנות השווה שהגיעה גם להם. מפלגת יש עתיד קמה בדיוק כדי להשיג את המטרות האלה, ובהזדמנות הזו אני רוצה להודות ליושב-ראש המפלגה, חבר הכנסת יאיר לפיד, על ההזדמנות להיות חלק מהגשמת המטרות, וכן לכל חברי במפלגה על השותפות והחברות. לבסוף, אני רוצה להודות לאנשים היקרים לי שמלווים אותי לאורך כל הדרך. בראש ובראשונה, להורי האהובים קולט ומוטי, על חינוכם הערכי, אהבתם, תמיכתם הבלתי מסויגת ועמידתם האיתנה מול כל קושי. לבעלי ירון, שמלווה, מייעץ ותומך בהגשמת כל שאיפותי. לבסוף, אני רוצה לנצל את הבמה הזאת ולהזכיר גם אישה מיוחדת שהיוותה לי מודל השראה, ולמרבה הצער היא לא איתי כאן היום, דודתי היקרה יולנדה משיח, זיכרונה לברכה. אסיים בלאחל לכל חברי הכנסת, שנעמוד בהצלחה בכל האתגרים העומדים לפתחנו ושנצליח במשימתנו להביא לקיומה של חברה שכולנו נהיה גאים להיות חלק ממנה. תודה.