אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברותי וחברי לסיעת יש עתיד.
את נאום הבכורה שלי אבקש לפתוח במילה אחת - תקווה. ב-1 במרס 1966 פסעתי בשערי שירות הביטחון הכללי, אחוז התרגשות, חושש מהבלתי נודע, נחוש ונפעם מההזדמנות לשרת את מדינתי. אותה הרגשה, אותה התרגשות, אותו חשש ואותה נחישות מלווים אותי מאז תפסתי את כסאי כאן, במליאת בית-המחוקקים של מדינת ישראל.
אני מוצא את עצמי מזיל דמעה, מתרגש ומתפעם למשמע נאומי הבכורה של חברותי וחברי ליש עתיד ולמשמע נאומיהם של חברות וחברי הכנסת החדשים מהמפלגות האחרות. הפעם מתלווה לכך תקווה, תקווה גדולה ועמוקה. תקווה אמיתית להזדמנות היסטורית שנקרתה בדרכנו, לשינוי והתחדשות.
העם היושב בציון אמר את דברו. הוא מבקש מעמנו, נבחרי הציבור, לשנות, לחדש, לתקן, להביא תקווה חדשה, לצעיר ולזקן, לדתי ולחילוני, לבן המיעוטים וליהודי, לעני ולעשיר, לעולה ולוותיק, לאישה ולגבר, לתושבי המרכז והפריפריה, לעוסק הזעיר, לשכיר ולמובטל. היענות חלקית או מגומגמת תהא מבחינתו בגידה בשליחות שלו אותנו, לכאן.
נקרתה בדרכנו ההזדמנות שלה כולנו מייחלים. מדינת ישראל היא מקום מופלא ולעיתים בלתי נתפש. נס מדיני, פוליטי, כלכלי וחברתי. כור היתוך מדהים, הרותח יומם וליל ומייצר קשיים וסיבוכים, בצד הזדמנויות אין-סופיות.
מסע חיי הארוך לימדני כי אין דבר בלתי אפשרי. כי אין נושא או תחום שאי-אפשר לשנותו, לתקנו, להתאימו למציאות משתנה ודינמית. אין דבר שיכול לעמוד בפני התקווה הקיימת בחברה הישראלית, תקווה לעתיד טוב יותר - כן, אדוני היושב-ראש וידידי הוותיק וחברי לכנסת, גם בנושאים הפוליטיים, גם בסבך חילוקי הדעות והמחלוקות הקשות, גם בסבך המחנאות והסקטורים השונים והמגוונים, שכן דבר אחד יסודי ובסיסי משותף לכולנו: הרצון והצורך לחיות במדינה ובחברה שהיא ערכית יותר, שוויונית יותר וסובלנית יותר. חברה שהיא פחות צינית, נטולת אינטרסים צרים. חברה המכבדת את דעתו השונה של האחר, מאזינה לו ועושה כל מאמץ להגיע עמו לאיזון, הבנה ו
כבוד.
30 שנות שירותי את עם ישראל בשירות הביטחון הכללי, השנים ששימשתי כמתאם מטעם ראש הממשלה בנושא השבויים והנעדרים, 18 השנים שעמדתי בראש ארגונים רבי-עוצמה בתחום הכלכלה והתקשורת והארגונים הרבים שבהם ואליהם התנדבתי בשנים האחרונות, לימדוני פרקים ארוכים וסבוכים בתחומי הביטחון, התקשורת, הכלכלה, התרבות והאוכלוסיות בסיכון, אך במיוחד בתחומי הניהול וההתנהלות שבין אדם לחברו ובין מנהל לכפופים לו. את ניסיוני המצטבר רב-השנים, בכל הצניעות, אני מביא עימי לכנסת, ובכוונתי ליישמו כאן, יחד עמכם, עם כולכם, כל אחד בתחומי עיסוקיו ובתחומי דעותיו ואמונותיו.
נכבדי יושב-ראש הכנסת, שוב, ולא בפעם הראשונה, נמצאת מדינת ישראל בצומת דרכים חיצוני ופנימי סבוך, קשה, מאיים ומאתגר. "האביב הערבי" לא מבטיח, בהמעטה, משטרים אוהדים יותר לישראל. סוריה - נראה כי משטרה נמצא בישורת האחרונה שלו, מצרים סובלת מאי-יציבות שלטונית מתמשכת, ועם טורקיה טרם מצאנו נוסחת פישור. רוחות "האביב הערבי" מנשבות גם לירדן ולשטחי הרשות הפלשתינית ורצועת-עזה. הפרות הסדר האלימות ועליית מפלס הפעילות הטרוריסטית ביהודה ושומרון הן תוצאה של תסכול מהקיפאון המדיני המתמשך, מנושא האסירים הפלשתינים, מהעידוד ששואבת הרשות הפלשתינית מההכרה שקיבלה כמדינה משקיפה באו"ם, מהמצב הכלכלי הקשה בשטחי הרשות ומניצול ביקורו המתקרב של נשיא ארצות-הברית - כל אלה על-רקע בידוד הולך ומתרחב של מדינת ישראל בעולם וביקורת בינלאומית נוקבת על אי-התקדמותנו בתהליך המדיני.
לא אסנגר מעל בימה זו על שכנינו. הם אינם נקיים מהחמצות, ממהלכים חד-צדדיים, מפעילויות טרור אכזריות ומטעויות מדיניות קשות. אך אבקש לקבוע, ללא כחל ושרק, כי זהו אינטרס אסטרטגי קיומי וראשון במעלה של ישראל לחזור מייד לשולחן המשא-ומתן, לקדמו ולהגיע במהירות האפשרית להבנות להתקדמות ולמסגרת הסדר מדיני שיאפשר הפרדה ברורה ושתי מדינות לשני עמים. אין לנו אלטרנטיבה טובה יותר, ויש לנו אפשרות אמיתית לנסות ולעשות שינוי אמיתי שיעניק תקווה לעתיד טוב יותר, לנו ולדורות הבאים. זהו כורח המציאות - והזמן הולך ואוזל. אעשה את מיטב ומרב מאמצי לתרום מניסיוני רב-השנים ומיכולותי על-מנת לקדם משמעותית נושא ראשון במעלה זה. וכבר אמר רבי נחמן מברסלב: עיקר הגאולה - תלוי בשלום.
רבותי חברי הכנסת, מגזר המיעוטים בישראל סובל זה עשרות שנים מאפליה, מחוסר תכנון, מהזנחה ומאי-שילוב בתחומים רבים. ניאבק כדי שאזרחי ישראל שאינם יהודים יהיו אזרחים שווי זכויות בפועל, ולא רק בכוח. בצד מאבקנו בנושא השוויון בנטל אפעל לשילוב אחינו הערבים, המוסלמים, הנוצרים, הדרוזים והצ'רקסים בחיי המדינה, הכלכלה והחברה ואלחם בכל גילוי של גזענות, אפליה ואלימות. אזרחי ישראל בני המיעוטים, תוכלו למצוא בי ובחברי לסיעה מייצגים נאמנים גם שלכם בכנסת.
עם זאת, כפי שכבר אמרתי, נעמוד בתקיפות על תוכניתנו לשוויון כל אזרחי ישראל בנשיאה בנטל. אין כל הצדקה, אין כל סיבה ואין כל הנמקה הגיונית שילדי, חברי וילדיהם ישרתו את ישראל בצבא, בשירות האזרחי ובנשיאה בנטל כוח העבודה, וכמעט חציו האחר של העם - לא. לא נוכל לעולם לבנות חברה שוויונית, אמיתית וצודקת אם חברינו מן המפלגות החרדיות לא יפנימו עובדה בסיסית ויסודית זו.
ישראל, ארץ זבת חלב ודבש, אינה מטפלת כראוי בעובדי האדמה שלה. מעבר לחוסר הייצוג המספק בכנסת סובל המגזר החקלאי בישראל מבעיות רבות וקשות. נהיה לכם, חקלאי ישראל, עובדי אדמתה, לפה, נושיט יד מסייעת, עוזרת ותומכת ונספק לכם את התקווה הכה נדרשת.
את ניסיוני רב-השנים בתחומי הכלכלה אני מביא עמי לכנסת. הקלת ההכבדות הרגולטוריות, הטיפול בבעיות הריכוזיות במשק, התיקונים הדרושים בנושא מיסוי וההקלות המשמעותיות הנחוצות להקלת יוקר המחיה הם רק חלק מהנושאים הכלכליים-חברתיים שבהם אעסוק. ההקלות, הדחיפה והטיפול שלהם זקוקים העסקים הקטנים יעמודו בראש מעייני, וכבר החילונו, יחד עם חברים מסיעות אחרות, וכפי שהבטחנו, בטיפול במס הנישואין.
לא התרגשתי מ"קבלת הפנים התקשורתית הצוננת", בהמעטה, עם כניסתי לפוליטיקה, שכן הייתי שם, ראיתי, חוויתי, ואת ניסיוני אני מתכוון ליישם בפועל לתיקון אותם נושאים המחייבים שינוי ותיקון, כדי שכל משפחה בישראל תוכל להתקיים בכבוד; כדי שזוגות צעירים, אימהות חד-הוריות, יוכלו להגיע לפתרונות דיור; כדי שמערכת הבריאות הציבורית לא תמשיך להידרדר למצב שבו רק בעלי אמצעים יוכלו לזכות לטיפול רפואי נאות, מהיר ואיכותי; כדי שילדי ישראל יוכלו ללמוד במערכת חינוך מודרנית, מתקדמת, המחנכת לערכי אנוש, תרבות ומצוינות, ולא מתמקדת רק בהישגיות של ציונים ובחינות; שמערכת החינוך תייצא אזרחים טובים יותר ובני-אדם אנושיים וסובלניים יותר; כדי שתושבי הפריפריה יתמלאו בתקווה לעתיד טוב יותר, ויזכו לאותם תנאים ולעתים אף להעדפות בתחומי החינוך, התשתיות, המיסים, הספורט והתרבות; ושנוכל להמשיך לפתח ולהעצים את המורשת והעשייה התרבותית המופלאה בישראל בתחומי התיאטרון, הקולנוע, המוזיקה והאמנות הפלסטית. כי אמר כבר פרידריך שילר: "האמנות היא יד ימינו של הטבע; הטבע רק נתן לנו חיים, ואילו האמנות עשתה אותנו בני-אדם".
בחירתי לכנסת מרגשת אותי. קבלת הפנים שלה אנו זוכים מכם, חברי הכנסת הוותיקים, יושב-ראש הכנסת וכל עובדות ועובדי הכנסת היא מחבקת, אוהבת ומעודדת, ועל כך תודה נאמנה. אני מבקש בחום רב להודות לחברותי וחברי לסיעה, ובראשם ליאיר: אתם חבורה מדהימה ומרגשת, ואין לי ספק שיחדיו נעשה דברים חשובים וערכיים לעם ישראל. תודה למשפחתי, לאשתי, אהבת חיי, אסנת, ולילדי ונכדי האהובים.
עימי פה בכנסת, ישובים לידי, לוחשים לאוזני ורוחם עמי, מפקדי והשראתי למנהיגות, ליושר ולסבלנות,
יצחק רבין ז"ל, ואחי ורעי
אמנון ליפקין-שחק ז"ל, מצביא ולוחם שלום בלתי מתפשר. אני נושא אותך בלבי כל העת.
אני רואה בהימצאותי על הדוכן הזה, באולם המליאה ובוועדות השונות, שליחות. ולמי מכם שמנסה לייחס לי תמימות-מה, או שמא טירונות פוליטית, אצטט מדברי וינסטון צ'רצ'יל: "פוליטיקה מרגשת כמעט כמו מלחמה, ומסוכנת ממש כמוה. במלחמה אתה עלול לההרג רק פעם אחת, ובפוליטיקה הרבה פעמים".
אל תטעו בי, אל תטעו בחברותי ובחברי ליש עתיד. באנו באמת ובתמים לשנות, ונעשה זאת בכל כוחנו, מרצנו, ניסיוננו וכישורינו. עזרו לנו לשנות, להיטיב ולהתגבר על המחלוקות והחסמים הקשים. אזרחי ישראל זקוקים לכך, אזרחי ישראל זקוקים לנו - לכולנו. כפי שאמר כבר צ'ארלס סויר: "מכל הכוחות המשפרים את העולם, אין כה הכרחי וכה חזק כתקווה. בלא תקווה האדם רק חי למחצה. עם תקווה הוא חושב וחולם ועובד". תודה רבה.