אבטל את הצנזורה על סרטים

הנושא הבא הוא המתח בין הכוחות המנוגדים הפועלים בתחום התרבות. במתח הזה עסק חלק נרחב מהדיונים בכנס. לדוגמה: המתח בין התפיסות האמנותיות של בעלי מקצוע בתחום התרבות לבין ההעדפות של הקהל הרחב. המתח הזה הוא הבסיס לדיונים הסוערים בנוגע ליחס בין קריטריונים כמותיים לקריטריונים איכותיים. בדומה ניתן גם לציין את המתח בין מרכז לפריפריה; בין פרינג' למיינסטרים; בין תרבות סקטוריאלית לתרבות כללית. אני מאמינה שקיומם של הכוחות המנוגדים הללו הוא חשוב והכרחי. לא רק שאין צורך להכריע ביניהם, אלא אסור לעשות זאת. הכוחות המנוגדים זקוקים האחד לשני. אם נמשיך עם הדוגמה של כמות ואיכות: מצד אחד אנו רוצים לשאוף למצויינות; לעודד אמנות מאתגרת; לפרוץ גבולות. מצד שני האמנות זקוקה לקהל. היא זקוקה לדיאלוג עם החברה שבה היא פועלת. הדיאלוג הזה הוא גם מקור כוחה, ומקור יכולתה להשפיע ולעצב את עתיד החברה. בדומה היחס בין מרכז לפריפריה: חובתה של המדינה לחזק את הפעילות התרבותית בפריפריה. מצד שני, גופי התרבות במרכז הם יצרנים משמעותיים של פעילות תרבותית הנצרכת בפריפריה. אם נחליש את המרכז, גם הפריפריה תיפגע. כך גם ביחס לתרבות המגזרית שמאפשרת לכל אדם לבטא את עצמו בזיקה לקהילה שלו. מצד שני, התרבות הכללית היא המכנה המשותף שמגדיר את הזהות הישראלית ומאחד אותנו כחברה. חברה שאין לה תרבות כללית משותפת איתנה, תתפורר במהרה לאוסף של שבטים שאין ביניהם דבר וחצי דבר. מדיניות תרבות נכונה איננה מכריעה בין הכוחות המנוגדים, אלא מוצאת את נקודת האיזון ביניהם. את אותה הנקודה שבה הכוחות המנוגדים משפיעים אחד על השני ומתקיימים ביציבות זה לצד זה, מבלי שהאחד יגבר על האחר. איתור נקודת האיזון הוא מלאכה קשה שאינה נפסקת לעולם. השוק מתפתח ומשתנה והאיזון של היום איננו בהכרח האיזון של שנה הבאה. לכן, הרגולציה של תחום התרבות מחייבת אותנו להיות כל הזמן עם היד על הדופק, ולהגיב לשינויים המתחוללים בזמן אמת.

עוד נושאים רבים עומדים על סדר היום של התרבות הישראלית, אבל הזמן קצר, וכדאי להשאיר גם כמה עניינים לכנס הבא. על רגל אחת אומר שבכל הסוגיות שיונחו לפתחו של משרד התרבות, תנחה את דרכנו כמגדלור זכות היסוד של כל אדם - הזכות לתרבות. זכות זאת מגלמת בתוכה את הזכות ליצור תרבות, לצרוך תרבות וליטול חלק בעשייה התרבותית. משרד התרבות בראשותי יפעל כמיטב יכולתו כדי להבטיח שכל אזרחי ישראל יוכלו לממש את זכות היסוד שלהם - את הזכות לתרבות - באופן הטוב ביותר.

משימור העבר נעבור לדור העתיד. כשם שילדים צריכים ללמוד עברית וחשבון כך עליהם ללמוד לצפות בתיאטרון, להקשיב למוזיקה ולבקר בתערוכות. הגישה לאמנות צריכה להיות חלק מארגז הכלים עימו יוצא כל תלמיד ממערכת החינוך. כמו שכולכם יודעים - זה אינו המצב כיום. רק כמחצית מתלמידי ישראל נכללים בסל תרבות ארצי, המממן שליש מעלות השתתפות תלמידים בפעילויות תרבות. וגם בבתי ספר הנכללים בסל תרבות ארצי יש בשנים האחרונות ירידה ברמת הפעילות, כתוצאה מהירידה הנמשכת בגביית תשלומי הורים לסל תרבות. תוסיפו לכך את הדיאטה התרבותית החריפה שזכייניות הטלוויזיה מגישות לצופיהן - דיאטה שמבוססת בעיקר על תוכניות ריאליטי ועל גיבורי תרבות שנבחרים ב-SMS - ותקבלו סכנה ממשית שמרחפת מעל התרבות הישראלית. בכנסת הקודמת הגשתי הצעת חוק פרטית שנועדה להכניס למסגרת סל תרבות ארצי את כל תלמידי ישראל, ולהגדיל את השתתפות המדינה משליש ל-50% מעלות הפעילות. עוד הצעתי להקים ועדת מקצועית שתקבע את הרפרטואר של סל תרבות, כדי להבטיח שהתלמידים ישתתפו בפעילויות איכותיות. בתוספת תקציבית נמוכה יחסית, ניתן לחולל שינוי אדיר בגישה של הדור הצעיר לתרבות ואמנות, ולהשפיע על דמותה של החברה הישראלית בעתיד. לצערי לא הספקנו להעביר את הצעת החוק שלי בכנסת הקודמת, וכשרה אינני יכולה היום להגיש הצעת חוק פרטית. הנושא הזה צריך לעמוד על סדר היום של לובי התרבות בכנסת הנוכחית, ואני כמובן אתמוך ואסייע ככל יכולתי.

כעת אני מבקשת לעבור לאחת הבעיות הקשות ביותר של היוצרים כיום - העתקות לא חוקיות שמבוצעות לשימוש פְרטי. באמצע שנות ה-90 נחקק תיקון לפקודת זכות יוצרים שקבע כי בעלי זכויות יוצרים ומבצעים יקבלו פיצוי בגין העתקות לשימוש ביתי ופרטי של יצירות. הפיצוי נקבע בגובה 5% ממחזור המכירות של קלטות ריקות שנמכרו בישראל. ההגיון פשוט: מאחר שאי-אפשר למנוע מאנשים להקליט שירים או סרטים על קלטות ביתיות, יקבלו היוצרים פיצוי שווה ערך לתמלוגים שהיו מקבלים אם ההקלטות היו נעשות באופן חוקי. מאז שנות ה-90 הטכנולוגיה "קצת" השתנתה. קלטות כבר קשה למצוא. את מקומן תפסו דיסקים, כרטיסי זיכרון, דיסק און קי, נגני מוזיקה וכיוצא באלה. עם השינויים הטכנולוגיים גדל גם היקף ההעתקות הביתיות של יצירות מוגנות. אבל באופן אבסורדי - החוק נותר ללא שינוי. הפיצוי עדיין ניתן רק בגין קלטות מיושנות עם סלילים מגנטיים. תעשיית המוזיקה בישראל נמצאת במאבק קיומי. יוצרים ומבצעים רבים אינם מצליחים עוד להתפרנס בכבוד, גם אם הם זוכים להצלחה בציבור הרחב. לכן חייבים לשנות את החוק, ולהתאימו לשינויים הטכנולוגיים. יש לקבוע היטל מיוחד של 5% על כל המוצרים המשמשים לאכסון יצירות מועתקות, ולחלק את הכספים שייגבו בין ארגוני היוצרים והמבצעים. זוהי הדרך הטובה ביותר להציל את תעשיית המוזיקה ולהבטיח תמלוגים הוגנים ליוצרים ולמבצעים. פקודת זכות יוצרים נמצאת באחריות משרד המשפטים, ולכן בכוונתי ליזום דיון בנושא הזה עם שר המשפטים. וגם כאן נדרש סיוע נמרץ של לובי התרבות כדי לקדם את תיקון החוק ולחזק את היוצרים והמבצעים של מוזיקה ישראלית.

את דבריי היום אני מבקשת לסיים בנושא קטן אך חשוב: הצנזורה על סרטי קולנוע - אותו מוסד מנדטורי, שעדיין פועל בישראל. לפני כשש שנים הגישה ועדה בראשותה של פרופ' גבריאלה שלו דוח הממליץ לבטל את הסמכות לצנזר סרטים, ולהסתפק רק בסיווג סרטים לפי מידת התאמתם לצפיית ילדים. המלצות אלה לא יושמו עד כה. סמכות הצנזורה צומצמה מאוד בשנים האחרונות בפסיקות בג"צ. גם השינויים הטכנולוגיים המאפשרים כיום צפייה בסרטים באינטרנט ללא כל הגבלה, הפכו את הצנזורה לבלתי רלוונטית. לאור זאת החלטתי לאמץ את המלצות ועדת שַלֵו: להשאיר את הסמכות לסווג סרטי קולנוע עבור ילדים ובני נוער, ולבטל את הצנזורה על סרטים. החלטה זאת מחייבת שינוי חקיקה, ובכוונתי להגיש לאישור הממשלה והכנסת הצעת חוק בנושא זה.

נושא נוסף שבו יעסוק משרד התרבות בשנים הקרובות הוא נושא השימור והתיעוד. במשך למעלה ממאה שנה של עשייה עברית נוצרו כאן יצירות מופת בכל תחומי התרבות. אבל יצירה לחוד, ותיעוד לחוד. חלק מהיצירות נשמר כיום בתנאים מחפירים, וחלקן אף נעלם ואינו ניתן לשיחזור. תרבות שאין לה עבר, היא תרבות ללא עתיד. לכן חובה עלינו לעסוק בשימור יצירות העבר ובתיעוד ההווה. זוהי משימה לאומית! בשנים הקרובות משרד התרבות ישקיע משאבים בהקמת ארכיון מסודר לזמר עברי. סלילי הַקְלטות מתגלגלים להם בארכיונים שונים, ואם לא נציל אותם עתה - יש סכנה שיאבדו לעד. הארכיון לזמר עברי יעסוק בתיעוד ובמחקר וייתן קורת גג למפעלי שימור נפלאים - כמו אלה של חתן פרס ישראל נחצ'ה הימן או הארכיונים של נעמי שמר ואהוד מנור. במקביל נכין תוכנית להקמת ארכיון מרכזי לאמנויות הבמה. ארכיון שירכז את התיעוד החלקי הקיים בארכיונים שונים, ויתחיל בתיעוד מקצועי ומסודר, כגון: הקלטת יצירות של מלחינים ישראלים, צילום הצגות ומופעי מחול, תיעוד עבודתם של יוצרים מרכזיים וכדומה. בשנה הקרובה התוכנית להקמת הארכיון תהווה בסיס לגיוס המשאבים הדרושים לביצוע משימה לאומית זאת. בשעתו, כשרת החינוך, התרבות והספורט, פעלתי לקידום הקמת ספרייה לאומית חדשה ועצמאית. השילוב בין הספרייה הלאומית לבין הארכיונים לאמנויות הבמה ולזמר עברי הינו אך טבעי - ובקדנציה הזאת אפעל כדי לחבר ביניהם, ולהבטיח שהספרייה הלאומית החדשה תעסוק באופן רציני גם בתיעוד ובשימור של אמנויות הבמה והמוזיקה העברית.

הנושא הבא צריך להעסיק את כל היושבים באולם. זכות גדולה נפלה בחלקנו - שפתנו היא כיום השפה המדוברת העתיקה ביותר בעולם. בשפת היומיום שלנו מקופלות למעלה מ-3,000 שנות היסטוריה יהודית. אבל לצד הזכות הזאת מונחת חובה - חובה לשמור על הנכס התרבותי העצום הזה ולהנחיל אותו לדורות הבאים. בשנים האחרונות מרחפת סכנה מעל ראשה של השפה העברית. חוקי היסוד שלה נשכחים ואוצר המילים של דובריה הולך ומידלדל. אינני מתכוונת לסלנג ולביטויים חדשים שנוצרים בעברית המדוברת. הסלנג הוא אחד האמצעים החשובים בפיתוחה של שפה. אבל אסור להתבלבל בין בניית קומות חדשות לבין הרס היסודות. גם כשהשפה מתפתחת צריך להבחין בין זכר לנקבה, בין גוף שלישי לגוף ראשון, בין אוׂתכם לאֶתכם. בשנים האחרונות נשכחים כללי היסוד, ומהעושר הלשוני של העברית נותרות בעיקר מילים קצרות שקל לשלוח ב-SMS (מיסרונים בשפת האקדמיה), ושברי משפטים המתאימים לכתיבה בטוויטר (לזה האקדמיה עוד לא המציאה מונח). הנסיגה המתחוללת בשפה העברית צריכה להטריד כל שוחר תרבות, שהרי השפה היא אבן היסוד של התרבות. אנו צריכים להיות נושאי הדגל של העברית. משימת קידום העברית מוטלת על כתפי כל אחת ואחד מחברי קהילת התרבות: אנשי התיאטרון צריכים להקפיד על השפה הנשמעת על הבמה, עורכי המוזיקה יכולים להימנע מקידום שירים ששפתם משובשת, מוסדות תרבות יכולים לערוך השתלמויות בעברית ליוצרים ולאמנים, ויש עוד שפע של רעיונות. האחריות על שימור הנכס התרבותי הזה מוטלת על כולנו. משרד התרבות יעודד יוזמות של מוסדות התרבות בתחום הזה ויסייע להן. אני מאמינה שביחד, בעבודה משותפת, נצליח לשמור על השפה העברית ולהנחיל את העושר הלשוני שלה לדור העתיד.

את הרגולציה עצמה צריך לבצע באופן שיבטיח שקיפות מירבית. במקום שבו אין שקיפות - פורחת השחיתות. דוח מבקר המדינה האחרון מהווה דוגמה טובה לתוצאות של היעדר שקיפות. שקיפות מושגת בראש ובראשונה באמצעות קריטריונים ברורים שנקבעו בהליך תקין ושפורסמו לציבור הרחב. קריטריונים אינם תורה מסיני. הם כלי לביצוע מדיניות. כשם שמדיניות יכולה להשתנות, כך גם הקריטריונים ניתנים לשינוי, ובלבד שכל שינוי ייעשה בהליך תקין ולאחר דיון אמיתי. שקיפות גם מושגת באמצעות פרסום מלא של כל המידע הרלוונטי לציבור. בכוונתי להנחות את המשרד לפרסם לציבור הרחב את כל ההחלטות הסופיות של ועדת התמיכות בנוגע לחלוקת התמיכות. בנוסף, בכל התחומים בהם יש מודלים כלכליים לחישוב גובה התמיכה - יקבלו כל הגופים הנתמכים את המודל הכלכלי עם כל הנתונים שהוזנו בו לצורך קביעת התמיכה. הכל יהיה פתוח וגלוי. נכון, שקיפות פותחת פתח לביקורת ציבורית. אבל ביקורת איננה דבר שלילי. אנחנו נהיה קשובים לביקורת. לא תמיד נקבל אותה. לא תמיד נסכים איתה. אבל תמיד נבחן אותה באופן ענייני. ואם נפלה טעות - תימצא הדרך הראויה לתקן אותה.

הנושא הראשון שתמיד חוזרים ועוסקים בו הוא כמובן התקציב המוקצה לתרבות. את הנאום הקבוע על כך שתקציב התרבות במדינת ישראל נמוך מדי אתם מכירים. אין צורך להרחיב גם על ההשוואה לאירופה ולאמנת אונסק"ו, או על התרומה של שוק התרבות לצמיחה הכלכלית. בטרם כניסתי לתפקיד חתמו מוסדות התרבות על הסכם עם משרד האוצר בנוגע לתקציב התרבות עד שנת 2011. במסגרת דיוני התקציב בממשלה הצלחתי להשיג תוספות מעבר להסכם בהיקף של כ-15 מיליון ש"ח בשנה הזאת, ו-22 מיליון לשנה הבאה. ברור שהתקציב עדיין אינו מספק את כל הצרכים הבוערים של התרבות. אבל בתקופה של משבר כלכלי, כאשר תקציב התרבות הוא הגבוה ביותר שהיה אי פעם - זהו הישג חשוב. אבל, אסור לנוח על זרי הדפנה. צריך לנצל את השנתיים הקרובות כדי לעשות עבודה יסודית של ניתוח הצרכים בתחום התרבות ואיתור בעיות מרכזיות שאינן מטופלות בתקציב הקיים. צריך להתחיל היום, כדי שבתום תקופת ההסכם נצליח לחולל שינוי משמעותי בתקציב התרבות. לכן, בכוונתי להוביל הכנת תוכנית עבודה ארוכת טווח, שתכלול גם את הנושאים שאינם מקבלים כיום מענה הולם ואת התקציב הדרוש כדי לטפל בהם. את התוכנית המלאה אני מתכוונת להביא לדיון בממשלה. זאת תהיה הפעם הראשונה שבה הממשלה תדון לעומק בנושא של מדיניות תרבות, ואני מקווה שנצליח לגבש החלטת ממשלה שתיתן לתרבות את המקום הראוי לה בסדרי העדיפויות. בנוסף, אני מבקשת לנצל את הבמה הזאת כדי לקרוא למארחים שלנו - למפעל הפיס - להגדיל את ההשקעה בתרבות ובאמנות. בין השנים 2002 ל-2008 גדלה ההכנסה נטו של מפעל הפיס ב-350 מיליון ש"ח. תקציב המועצה לתרבות של הפיס ירד לעומת זאת ביותר משליש. הכנס הזה הוא הזדמנות מצויינת להנהלת הפיס להודיע על הגדלת ההשקעה בתרבות ב-10 מיליון ש"ח נוספים, ואני בטוחה שאם תעשו זאת תזכו לתרועות מהקהל.