איפכא מסתברא. אני מתבוננת על ממשלת ישראל, ממשלתך אדוני ראש הממשלה, ואין לי אלא לחשוב על המונח "איפכא מסתברא". הכל הפוך, הכל עקום, הכל מריר, נרגן, מאולץ, חסר חזון, נעדר התלהבות. הסתכלת לאחרונה על הפרצופים של השרים שלך? תראה אותם - הם נראים כולם עצובים, מתוסכלים, מרגישים לא בנוח. צריך מידה של כישרון להפוך את נתוני היסוד עימם החלת את כהונתך למצב אליו הבאת את ישראל בתוך 113 ימים. ועדיין איננו יודעים לאן זה הולך? לאן אתה הולך? מה הן תוכניותך? יש לך תוכניות? לאן אתה מוביל אותנו?
אדוני, נראה לי מלכתחילה שלא באמת שרטטתם תוואי, כיוון ודרך. עשר שנים המתנת בסבלנות ראויה לשבח לחזרתך למשרד ראש הממשלה ומשהגעת, הייתכן שאינך יודע מה לעשות עם זה?
בתרבות הפוליטית הישראלית נוהגות ממשלות לבקר ולקונן על החורבות שהשאירה הממשלה שקדמה להן ולהשתמש בזה כתירוץ לאי-עשייה. אותך אני רוצה לציין לחיוב בהקשר זה. מעולם לא שמעתי מפיך, וודאי לא במשכן הזה, ביקורת על כך שקשייך נובעים ממדיניות קודמת. מצד שני, ואתה הרי יודע את האמת, קיבלת לידיך מדינה במצב טוב ותנאים כמעט אופטימאליים לפעולה, קיבלת לידיך כלכלה חזקה הערוכה במידה המרבית האפשרית לטיפול נכון במשבר ובמיתון הכלכלי העולמי.
ירשת חמאס מוכה, חבול ומבוהל כתוצאה מעופרת יצוקה, ושקט ביישובי הדרום. ירשת גבול צפוני שקט וחיזבאללה מאופק, מרוסן וחושש מפרובוקציות. ירשת תהליך מדיני, שגם אם אינך מקבל את עקרונותיו, עצם קיומו - והיעדר טרור פלשתיני - יצרו תנאים להמשך תהליך. אפילו עם סוריה קיבלת לטיפולך ניצנים של מו"מ. קיבלת אירופה אוהדת שכבר שנים לא הייתה כזו. ירשת פעולה ענפה בהקשר האירני, למרות הצהרות תמוהות וחסרות אחריות של עוזריך. וחשוב מכל, העברנו אליך למשמורת את הפיקדון היקר מכל: יחסים הדוקים, אינטימיים ושיתוף פעולה יוצא דופן בהיקפו עם ארצות הברית של אמריקה.
ועכשיו, אני מתבוננת על ארבעת חודשי כהונתך ופשוט משתוממת. איך בנתונים כאלו העומדים לרשות אדם משכיל, מתוחכם ומנוסה, אפשר כך להיכשל? אני אומנם האופוזיציה, אבל אין לי עניין או שמחה לאיד בכשלונו של ראש ממשלה. כשלונך, כשלוננו.
נשאלת טרם הבחירות מה הם שלושת הנושאים העיקריים במדיניות החוץ של ישראל בהם תידרש ותשאף לטפל. ענית ללא היסוס: "אירן, אירן ואירן". אין לי ויכוח איתך. הרי בנושא הזה, על מורכבותו ורב-ממדיותו יש בישראל קונצנזוס. גם עם ארה"ב פיתחנו במשך השנים האחרונות דיאלוג פורה ושיתוף פעולה בנושא מניעת גירעונה של אירן. היו חילוקי דעות על לוחות זמנים או סדר פעולות, אבל לא על העיקרון הבסיסי. אני מודה שלמרות שאינני בממשלה, שמחתי לדעת שזו עדיפותך והאמנתי שסדרי עדיפויות מדיניים מבוססים על קדימות, על קיומי ושאיננו קיומי, על חיוני ופחות חיוני, על דחוף ולא דחוף.
לכן גם האמנתי שבפגישתך הראשונה עם הנשיא אובמה, אדם שהצהיר על מחויבותו לישראל לא פעם, תתמקדו בעיקר ותגיעו להבנות ויחסי אמון. אדוני, אין דרך יותר פשוטה להגיד את זה: נכנסת לבית הלבן לדבר על איום קיומי על ישראל ויצאת עם איזו תגרת רחוב לא חכמה על גידול טבעי בהתנחלויות. במו ידיך הפכת את סדר היום - סדר היום היה אירן, והפכת אותו לדיון על ההתנחלויות. אינני רוצה להיכנס לפרטי הנושאים, אבל אני מסתכלת לך בעיניים ושואלת בשם עם ישראל: האם אי-אפשר היה לבוא מוכן? עם איזו הצעה סבירה? האם אתה מסכים שבטחונה הלאומי של ישראל יקום וייפול על זה? האם זה הנושא שמצדיק עימות חזיתי עם ממשל שיהיה בוושינגטון עד לפחות שנת 2012?
ואני יודעת שאתה אומר "הם החליטו ללחוץ עלי, הם החליטו לרדוף אותי". אינני מסכימה עם אף מילה שאתה אומר בעניין זה. אבל גם לשיטתך, והיה וזה נכון, לא עדיף להיות חכם מאשר להיות עטוף בצדקנות וזעם קדוש? עוד לא מלאו ארבעה חודשים לכהונתך וכבר כולם נגדך? זה רע, אדוני. זה משתק פעילות, זה מערפל את כושר השיפוט וזה מונע החלטות נכונות. הרי את נאומך באוניברסיטת בר-אילן יכולת לשאת בתוככי הבית הלבן חודש קודם לכן. לא רק הנשיא אובמה, גם עם ישראל היה מוקיר את תבונתך ואת אומץ לבך. ממה אתה פוחד?
הליגה הערבית פרסמה בשנת 2003 תוכנית שלום. התבוננת בה? עיינת בה? הגבת עליה? אתה הרי יודע שסביר שהיא תהווה חלק חשוב ומרכזי בתוכנית המדינית האמריקנית. האם יחסיך כעת עם ארצות הברית מאפשרים לך להשפיע על אותה תוכנית? לנסות ולעצב חלק מתכניה כך שישראל לא תיגרר אלא תיזום? למזלך אדוני, המשבר עם ארצות הברית שגרמת להיווצרותו, סייע לך - באופן פרדוקסאלי - לטשטש את דעת הקהל בנוגע לאותו תהליך עקום, מכוער ולא תקין של גיבוש התקציב הדו-שנתי. אבל אנחנו לא שכחנו.
אין זה מתפקידה של האופוזיציה לעודד ולדרבן את ראש הממשלה, אבל אחרוג ממנהג פרלמנטארי דמוקרטי זה, ואומר לך כאן בקול צלול:
תתעשת לפני שיהיה מאוחר. ואם תתעשת יהיו רבים בעולם, בארץ וגם בכנסת, כן גם בכנסת, שיסייעו בידיך.
אדוני, אלפים של משרדי יחסי ציבור בארץ ובעולם לא היו עושים לפלשתינים את מה שהממשלה שלך עשתה להם. היא העניקה להם מתנה אדירה. תראה איך בתוך 113 ימים הפכת את הפלשתינים לרודפי שלום? ואילו אנחנו פתאום הסרבנים? אנחנו שפירקנו עשרות התנחלויות פורחות ומשגשגות, אנחנו פתאום סרבני שלום? תראה איזה פרס קיבלו הפלשתינים מאז שהגעת. קראתי הבוקר שאבו מאזן מבקש לפרק את הגדר. כולנו פה אחד צריכים להגיד לאו - בלאו רבתי.
איך בתוך 113 ימים הפכה ישראל בעיני העולם לסרבנית שלום? איך בתוך 113 ימים פורק משרד האוצר, משרד שמאז 1949 פעל בעקביות? איך במלאת מאה ימים לכהונתך כל התקשורת, ללא תיאום, ביקרה את תפקוד משרדך במילים בוטות? לא עם הכל אני מסכימה, אבל נוצרה אוירה עכורה. והציבור, אדוני ראש הממשלה, חש בזה ומגיב במרמור תואם.
יכול להיות אדוני, שהפקדנו את הגה המדינה בידי קברניט שאולי שכח או איבד את מכשיר הניווט? תתעשת אדוני, משום שלפניך מאה שעות, מאה ימים ואולי מאה שבועות בהם תישפט על מעשיך ומדיניותך. אם באת לא מוכן, אנחנו מוחלים לך. תתחיל מהתחלה.