כששמעתי על המתרחש בפתח-תקווה, הדבר הראשון שעשיתי היה להרים טלפון לראש העיר. ראש העיר אז אמר לי באותה שיחה טלפונית שאין לו את הכלים ושהוא זקוק למשרד החינוך על-מנת לבצע ולאכוף את החוק. מששמעתי את שר החינוך אומר שבכוונתו לפעול קיבלתי החלטה עקרונית שלא להעביר את הנושא הזה למגרש הפוליטי. תפקידה של האופוזיציה זה לא רק להילחם בממשלה אלא להילחם בעד מה שנכון, ואם הממשלה עושה מה שנכון אנחנו נתמוך בה. נתמוך בכל מה שיעשה על-מנת לאכוף על מערכות החינוך את עקרונות השוויון שכולנו מאמינים בהם. אני חושבת שכולנו צריכים להימנע מהכנסת העניין למגרש הפוליטי ואני לא מתכוונת לעסוק בפרטים. אני מתמקדת בעקרונות, ובעיניי - בעקרונות האלה אין פשרה.
אני מאוד שמחה שנערך הדיון הזה כי הסיפור הוא הרבה יותר גדול ורחב מהשאלה מה יקרה עם אותם איקס תלמידים עולי אתיופיה בפתח תקוה. ובמקרה עכשיו נקרתה לחברה הישראלית אותה הזדמנות, כשבעצם העניין מתפוצץ בפנינו והטיפול הוא טיפול הרבה יותר עמוק מסידור מקרי של תלמידים בפתח תקוה, בבתי הספר השונים. ולכן, טוב שהדיון הזה מתנהל ואני מקווה שזה דיון ראשון בסדרה שאמור לטפל בבעיות כפי שהן. אני שמחה ששר החינוך דיבר על בעיות מעבר לבעיות של פתח תקוה והצורך לתת להן פתרון.
כשרת קליטה לשעבר במדינת ישראל, אני יודעת שיש כאן שילוב קטלני של שתי בעיות מערכתיות חברתיות. האחת עוסקת בקליטה ושילוב של עולי אתיופיה ברמה החברתית, לא רק החינוכית, והדבר השני זו הבעיה של בתי הפר הפרטיים המוכרים, הלא רשמיים, החרדיים. וכל התהליך שבו בעצם החברה הישראלית הופכת ממשהו שאמור להיות לו חזון משותף וערכים משותפים לחברות שונות שחיות זו בצד זו וכן, חלק חושבים שהם אתיופים וחלק חושבים שהם רוסים וחלק אומרים חרדים וחלק זה חרדים אשכנזים וחלק זה חרדים ספרדים ואלה לא מקבלים את אלה ואנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו את הדבר הזה. ומה שקרה בפתח תקוה זה פשוט שילוב קטלני של שתי בעיות שאנחנו מוכרחים להתייחס אליהן. ולפתור אותן. כי בכל מה שקשור בעליית עולי אתיופיה יש כאן מעגל שוטה ואכזרי, כי מדובר בקבוצה של אנשים, בעיקר בשנים האחרונות, שמגיעים לארץ על תקן של מכתב של הרב הראשי שאומר שהם יכולים לעלות למרות שהם לא זכאי חוק השבות ובלבד שיעברו את תהליך גיור הילדים בבית הספר שהוא מאשר.
אותם עולים מתחילים את חייהם כאן מראש במינוס. אני מאמינה שלכל אזרח במדינת ישראל יש את הזכות לבחור, ואין כאן את הזכות לבחור כי הם לא יכולים. אם הם לא יכולים לעבור את תהליך הגיור זה פוגע באותה אפשרות שלהם בכלל מלכתחילה להגיע הנה. אני לא מתיימרת להיות מומחית הלכה, ממש לא, אבל בדיונים שערכתי בזמנו עם רבנים וזה קשור לא רק לעולים מאתיופיה זה קשור גם לתהליכי הגיור של עולים ממדינות חבר העמים, יש בכלל שאלה מאוד גדולה אם ילד בגיל 10 או 11 בכלל צריך לעבור את כל התהליך הזה. שאלה הלכתית מרתקת, וכנראה שלא, דרך אגב, אבל שווה לשים אותה על השולחן, ואני מאוד שמחה ששר החינוך פנה לרב עמאר כי צריך לתת לזה פתרון לא בהקשר ההלכתי הנוקשה. יש מקומות שבהם עוברים את תהליך הגיור בלי לחייב את הילדים לעבור את כל התהליך הזה.
האמת צריכה להיאמר - כשהם עולים לישראל, חלקם הגדול באים לגור בשכונות מסוימות וכשהם מגיעים לשכונות הללו ערך הדירות יורד ואז הם לא יכולים לצאת מאותן שכונות. וכשהם גרים בשכונות האלה אז שמים אותם באותו בית ספר. וזה לא רק בפתח- תקוה. יש בבאר יעקב עוד בית ספר כזה, לדעתי יש כ-20 בתי ספר שמורכבים כולם מהגטאות האלה של ילדים יוצאי אתיופיה, ואם ראש העיר לא דואג לפירוק הדבר הזה כפי שנעשה ברחובות למשל, בבית ספר שהיה בקריית משה, זה מה שאנחנו רואים. ההזדמנות היום היא לדבר לא רק על השאלה של ילדי כיתה א' בפתח תקוה, כי גם אלה שמצליחים ומתקדמים והולכים לאוניברסיטה, ומסיימים אקדמאים, אחר כך לא מקבלים אותם לעבודה כי הם יוצאי אתיופיה והתופעה הזאת היא תופעה שקודם כל אנחנו לא יכולים לסיים את הדיון סביבה בזה שנרגיש טוב בזה שמישהו יקבל רשימה של כמה תלמידים שמתקבלים.
אני מוצאת את עצמי כמעט במצב ביזארי שבו אני נאבקת על הזכות של ילדים ללמוד בבתי ספר שהם מוכרים ולא רשמיים, כאשר אני חושבת שזה לא בסדר שהם גם מקבלים תקצוב וגם לא מלמדים את לימודי הליבה. אני לא מתייחסת דווקא לבתי ספר האלה. אבל באין ברירה לתלמידים האלה - לפחות שאת זה הם יקבלו. אנחנו לא יכולים להיות חברה שמתהדרת בערכים שלה אם אנחנו בפועל מתנהלים בגזענות וזה לא רק עניין של משרד מסוים וזה לא רק עניין של ממשלה -זה עניין חברתי ושכל אחד ישאל את עצמו גם בבית מה הוא עושה כשמישהו בא לשכור ממנו דירה והוא במקרה יוצא אתיופיה או שהחבר שלו חוזר עם מישהו מהבית ספר או עם מישהו מהצבא. ישראל לא יכולה להיות ולא צריכה להיות ולא תהיה מדינה שיש בה אפליה על הרקע הזה.
אני שומעת טיעונים על פיהם לא מפלים רק את הילדים יוצאי אתיופיה. אז נכון, אז גם יש נערות או ילדות שהן יוצאי עדות המזרח שלא מתקבלות לבתי ספר של אשכנזים. זה יותר טוב? אז שם בג"צ פסק פסיקה. בעיניי זה באמת לא משנה אם הבעיה היא שלא מקבלים ילדים יוצאי אתיופיה או ילדות בנות עדות המזרח. זה אותו גועל נפש. עכשיו זה לא קרה היום, זה באמת לא קרה היום, זו תופעה של הרבה מאוד שנים אחורה. תשלומים שהמערכת הפוליטית לדורותיה ועל מפלגותיה שילמה על-מנת להתקיים, אבל בעיניי זו הזדמנות ליצר שינוי, ואם שר החינוך הולך על התהליך כולו כדי באמת לשנות את התהליכים אז אני מראש אומרת - הורדתי את הכותרת של יושב-ראש האופוזיציה.
בעיניי שוויון זה לא רק מקצוע או חלק ממקצוע שלומדים אותו בבתי הספר שבהם מלמדים אזרחות, כי לא בכל בית ספר מלמדים אזרחות, אלא זה עיקרון וערך שלא רק אפשר - אלא צריך לאכוף אותו - ומי שלא מלמד אותו יצטרך ללמוד אותו בדרך הקשה, והדרך הקשה במדינת ישראל כנראה זה התקצוב. יש כאלה שצריכים לחטוף או למנוע מהם תקצוב על-רקע אי עמידה בעקרונות והערכים. אכיפת השוויון היא קריטית והכרחית. ולכן, שני התהליכים שצריכים לצאת מכאן הם בשני מישורים שהתחברו במקרה בפתח תקוה ערב פתיחת שנת הלימודים, אבל אחד זה הנושא של קליטת יוצאי אתיופיה ובמערכת החינוך בפרט, והדבר השני זה כל הטיפול בתהליך שבו אנחנו מתחילים להיות חברות שחיות זו לצד זו, ושני בתי ספר במרחק הליכה חיים בעולמות שונים בשפות שונות בנושאי לימוד שונים, שמייצרים כאן במקום איזה חברה שמורכבת בפסיפס או מפזאל שמורכב מתכנים שמשתלבים זה בזה. יש כאן אחריות מאוד גדולה בוודאי קודם כל על הגורמים המבצעים בוודאי קודם כל על משרד החינוך והממשלה, אבל על ההנהגה כולה במדינת ישראל על המערכת הציבורית כולה - להילחם עבור מה שנכון ולתמוך בכל מה שיעשה על-מנת פעם אחת ולתמיד למגר את התופעות האלה.