הקהל במרכז התרבותי אוּפָה-פַבְּריק בברלין הריע כאשר המנחה חשף את תוצאותיו של סקר חדש: המפלגה הסוציאל-דמוקרטית (SPD) חלפה לראשונה השנה על פני מפלגת הירוקים. אוֹלָף שוֹלץ, שר האוצר, מנהיג המפלגה והמועמד שלה לתפקיד הקנצלר, היה צריך להרגיע את תומכיו ולהזכיר להם שמה שקובע זה יום הבחירות – 26 בספטמבר. בהפגנה של אחדות הוא זוכה לתמיכתו של קווין קוּרְנֶט, השמאלני שהיה בעבר מנהיג אגף הנוער של המפלגה ובמשך שנים הטריד את המנהיגים המתונים של המפלגה.
הזינוק של ה-SPD בימים האחרונים הוא הסיפור הגדול ביותר במערכת הבחירות התנודתית ביותר בגרמניה בעשורים האחרונים – מדווח אקונומיסט. המודל של העיתון קובע, כי כיום יש סיכוי של 33% שהמפלגה תנצח בבחירות; לפני שבועיים הסיכוי היה פחות מאחוז בודד. סקר שפורסם ב-24 בחודש הציב אותה לפני שותפותיה לקואליציה – הנוצרים-דמוקרטים (מפלגתה של אנגלה מרקל) ומפלגת-האחות הבווארית האיחוד הנוצרי הסוציאלי – בפעם הראשונה מאז 2006, בתחילת עידן מרקל.
בבחירות ב-2017 איבדה המפלגה 20% מהקולות והיא נאלצה להסכים להמשיך בקואליציה עם מרקל. כמו דומותיה באירופה, נראה היה שהיא סובלת משקיעה מבנית, כאשר הבסיס של הצווארון הכחול התאדה והיא התקשתה למצוא מסר שיצדיק את קיומה. אז מה השתנה? שולץ בן ה-63 הוא הנכס הגדול ביותר שלה והמפלגה הציבה אותו בחוכמה במרכז הקמפיין שלה. למעשה, נתוני הסקרים של ה-SPD טובים רק במעט מהתוצאות האומללות שלה לפני ארבע שנים; הסיפור הגדול הוא הצניחה של יריבותיה. לאחר זינוק בחודשי האביב, הירוקים שבו וירדו – וגם אם יכפילו את הישגיהם מ-2017, כפי שמצטייר, הסוציאל-דמוקרטים הם כעת המובילים את המחנה הפרוגרסיבי בגרמניה. המאבק על ראשות הממשלה נראה כדו-קרב ישיר בין שולץ לבין ארמון לָאשֶט, היורש של מרקל.
המצב הזה טוב לסוציא-דמוקרטים, משום שהקמפיין של הנוצרים-דמוקרטים היה שגוי בצורה יוצאת דופן. לאשט, ראש ממשלת צפון הריין וסטפליה – המדינה המאוכלסת ביותר בגרמניה – מצא את עצמו מנהל קמפיין ללא עקרונות ועומד בראש מפלגה לה אין מה לומר אחרי 16 שנים בשלטון. היא איבדה רבע מן התמיכה בה בתוך שישה שבועות. אפילו תומכיה המושבעים ביותר של המפלגה מתקשים להתלהב ממנו. גם שולץ, שעמד במשך שבע שנים בראש עיריית המבורג, לא יזכה בפרסים על כריזמה, אבל מול לאשט הוא נראה עדיף – אפילו בעיני רבים מאנשי הנוצרים-דמוקרטים. גם לו היו הכשלים שלו, אך הללו נראים סבוכים או מרוחקים מכדי להדאיג את הבוחרים, והוא לא ביצע טעויות ממשיות במהלך הקמפיין.
שולץ רשם הצלחה כשר האוצר, כולל בניווט תוכנית הסיוע האירופית לקורונה (750 מיליארד אירו) ותוכנית מיסוי החברות הבינלאומי שאימצו לאחרונה מדינות G20. בקמפיין שלו הוא מבליט את 130 מיליארדי האירו שהזרימה גרמניה כתגובה לקורונה, אשר מנעו אבטלה ומיתון. הוא טוען, כי שנים של ריסון תקציבי אפשרו הזרמות אלו ושואף שהמדינה תחזור ב-2023 למדיניות של הגבלת הגרעון. לשולץ לא מפריע אם בכמה נקודות הוא מזכיר את מרקל, אבל זוהי רק מחצית מהתמונה. בניגוד למרקל, יש לו רעיונות לעתידה של גרמניה, כולל הפסקת פליטת הפחמן וחיזוק כוחה כמדינת מייצאת. למרות שנסיונו בתחום החוץ הוא דל, קל לדמיין אותו – יותר מאשר את יריביו – מתייצב מול ולדימיר פוטין וסוגר עסקות במו"מ לילי באיחוד האירופי.
הנתונים האחרונים של ה-SPD מצביעים על מספר קואליציות אפשריות, מציין אקונומיסט. הסיכוי הטוב ביותר של שולץ הוא יחד עם הירוקים והליברלים-דמוקרטים החופשיים – מה שמכונה "קואליציית הרמזור", על שם צבעי המפלגות. הליברלים-דמוקרטים, העשויים להיות מפלגת המפתח, יעדיפו "קואליציית ג'מייקה" – שוב, על שם צבעי המפלגות ודגל ג'מייקה – יחד עם הנוצרים-דמוקרטים והירוקים. אבל שולץ מחזר אחרי המפלגה בדיבורים על המסורת הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה, והוא עשוי לסיים לא רק את שלטונה של מרקל אלא גם את זה של מפלגתה.