מספר מקרי המוות מירי שוטרים בארה"ב בארבעת העשורים האחרונים היה כפול מזה שדווח רשמית – קובע מחקר שבוצע בידי חוקרים מאוניברסיטת וושינגטון ופורסם בשבוע שעבר בכתב העת הרפואי הבריטי החשוב Lancet. לדברי ניו-יורק טיימס, הממצאים מעלים שאלות קשות בנוגע להטיה גזעית בקרב פתולוגים ומלמד על העדר רישום נתונים לאומי מהימן בנושא רב-חשיבות זה.
החוקרים השוו את המידע ממאגר המידע הפדרלי National Vital Statistics System, האוסף תעודות פטירה, לבין זה שבידי שלושה ארגונים העוקבים אחרי הרג מירי שוטרים באמצעות דיווחים חודשיים ובקשות חופש המידע. המסקנה: ב-55% ממקרי המוות בירי שוטרים בשנים 2018-1980 נרשמה רשמית סיבת מוות אחרת.
את המחקר ניהל ד"ר כריסטופר מארי, מנהל המכון לנתוני בריאות באוניברסיטת וושינגטון, ולדבריו הממצא המרכזי הוא שאין לקבל ללא עוררין את הנתונים הרשמיים. להערכת החוקרים, 31,000 אמריקנים נהרגו מידי שוטרים בשנים אלו, לעומת 14,000 "בלבד" על-פי הנתונים הרשמיים. עוד נמצא, כי הסיכוי של אפרו-אמריקני ליהרג מידי המשטרה היה גבוה פי 3.5 מן הממוצע. החוקרים לא בדקו את הנתונים לגבי יוצאי אסיה ולטינים, אך ידוע שחלקם בהרוגים גבוה מזה של לבנים.
מספר ההרוגים השנתי מידי המשטרה עלה מאז 1980, למרות ששיעור הפשיעה יורד מאז השיא שרשם בסוף שנות ה-1990 (להוציא עלייה משמעותית בשנה שעברה בשל הקורונה והמתחים הגזעיים). המדינות בהן שיעור ההרוגים הוא הגבוה ביותר הן אוקלהומה, אריזונה ואלסקה, לצד העיר וושינגטון; השיעורים הנמוכים ביותר הם במסצ'וסטס, קונטיקט ומינוסטה – מצא המחקר. עוד נמצא, כי מספר הגברים ההרוגים גבוה פי 20 ממספר הנשים.
הטיימס מסביר, כי פתולוגים בודקים כל מקרה מוות מאלימות או כאשר סיבות המוות אינן ידועות, תוך שימוש בנתיחה שלאחר המוות, בדיקות רעלים וראיות חיצוניות כמו מצלמות גוף. תעודות הפטירה אינן מציינות האם המשטרה הייתה מעורבת במוות, מה שעשוי להסביר חלק מהדיווחים החסרים שמצא המחקר, אך פתולוגים רבים נוהגים לציין מידע זה, כפי שגם ממליץ האיגוד הלאומי שלהם. על-פי המחקר, חלק מהסיווג המוטעה של מקרי המוות נובע מכך שהפתולוגים נמנעו מלעשות זאת; במקרים אחרים הקידוד במרכז המידע הלאומי היה שגוי.
על המערכת נמתחת ביקורת מזה זמן רב, בשל הקשר ההדוק בין הפתולוגים לבין רשויות האכיפה. הללו מבצעים את הבדיקות עבור המשטרה והפרקליטות, מעידים מטעמן ובחלק מן המקומות גם מועסקים על ידן. מצד שני, פתולוגים מתלוננים לעיתים שרשויות האכיפה אינן מספקות להן את כל המידע הדרוש, שלעיתים מופעלים עליהם לחצים לשנות את חוות דעתם ושחוקרי מקרי המוות – לרוב נבחרי ציבור ולא תמיד הם בעלי תואר רפואי – יכולים להתעלם ממסקנותיהם.
מסקנותיו של המחקר החדש דומות לאלו של מחקר מצומצם יותר שפרסמו חוקרים מאוניברסיטת הרווארד בשנת 2017, שבדק את הנתונים משנת 2015. ג'סטין פלדמן, מעורכי המחקר של 2017 ומי שנמנה על בודקי המחקר הנוכחי, אומר כי הממצאים מבליטים את הבעיה המתמשכת בדמות רישום חסר של הרוגים מידי המשטרה. "אחרי כל כך הרבה שנים, אנחנו עדיין לא עושים עבודה טובה במעקב אחרי ההרג הזה", הוסיף.