האם כוחות הסטגפלציה (אינפלציה ואבטלה יחדיו) הפועלים על הכלכלה העולמית יאריכו ימים? בשנה היוצא טענו רוב הבנקים המרכזיים והכלכלנים, שהסיבות לעלייה במחירים ולהאטה בצמיחה הן זמניות. הבעיות בשרשרת האספקה ייפתרו, מחירי האנרגיה יירדו והעובדים יחזרו למשרותיהם – אמרו. אך בעוד 2021 מתקרבת לסיומה, השווקים הפיננסיים, הציבור ואפילו הבנקים המרכזיים מתחילים לאבד אמון בתסריט זה – כותב העורך הכלכלי של אקונומיסט, הנרי קאר, ב-The World Ahead 2022.
לקובעי המדיניות יש בעיה אמיתית. התשובה המקובלת לאינפלציה הנגרמת בשל בעיות באספקה היא להתעלם ממנה ולתת לה לחלוף מעצמה. זה מה שעשתה בריטניה בהצלחה ב-2011; הבנק המרכזי האירופי העלה באותה עת הריבית וגרר את גוש האירו למיתון. אולם, ההשוואה לעשור הקודם אינה מדויקת. עליות המחירים הנוכחיות לא נובעות רק מבעיות באספקה, למשל בשל התפרצות קורונה הסוגרת מפעלים בווייטנאם. הזרמות הענק למשקים בזמן הקורונה ומגבלות המגיפה הובילו את הצרכנים להוציא יותר על טובין; בקיץ 2021 הייתה ההוצאה האמריקנית על טובין מוחשיים גבוהה ב-7% מאשר לפני המגיפה. במדינות נוספות המחסור במוצרים נובע מן הביקוש החריג. כדי שהעולם יחזור למשהו המזכיר את השגרה, צריכים הצרכנים להוציא יותר על שירותים כמו מסעדות ותיירות.
למרבה הצער, משקים רבים סובלים ממחסור בעובדים הנחוצים לענפי השירותים. המשכורות בענפי הפנאי והאירוח מזנקות. כלכלנים רבים קיוו שהעובדים יחזרו לאחר שמצב החירום יסתיים וייפסקו הטבות כמו דמי אבטלה מוגדלים; למרבה ההפתעה, זה לא קורה. כדי שהאינפלציה תהיה זמנית, גם השכר – ולא רק המחירים – צריך לרדת. התחליפים לכך הם עלייה משמעותית בפריון, מה שלא סביר שיקרה, או ירידה בשולי הרווח, מה שקשה לעשות בענפים כמו מסעדות בהם הרווחים ממילא נמוכים.
חלק ממעצבי המדיניות המוניטרית מתחילים לחשוש מהמצב ההפוך: השכר ימשיך לעלות משום שהעובדים מצפים לאינפלציה גבוהה יותר. העולם העשיר לא ראה מערבולת כזו מאז שנות ה-1970, ויש הטוענים שהעובדים יתקשו לזכות בשכר גבוה יותר במדינות בהן אין איגודים מקצועיים חזקים. אבל ציפיות אינפלציוניות נוטות להגשים את עצמן, מה שמקשה בהרבה את מלאכתם של הבנקים המרכזיים. הם לא יוכלו לעמוד ביעד האינפלציה בלי להקריב משרות, קובע קאר.
קל לדמיין מצב בו קובעי המדיניות המוניטרית מעלים ריבית ולבסוף מתחרטים על כך. למרות שהאינפלציה תישאר גבוהה בחודשים הראשונים של 2022, בנקים מרכזיים סבורים שדרושים 18 חודשים עד ששערי הריבית מגיעים למלוא השפעתם על המשק. במקרה הנוכחי, הכוחות שגרמו עד לאחרונה לאינפלציה נמוכה וריבית נמוכה – שינויים דמוגרפיים, חוסר שוויון ודרישה עולמית לנכסים בטוחים – עשויים להתאושש עד אז. צעדים במדינות ספציפיות עשויים לקרר את הכלכלה: בריטניה מעלה מיסים, ג'ו ביידן מתקשה להעביר בקונגרס תוכניות להוצאות ענקיות והאטה הצמיחה בסין עשויה להשפיע על העולם כולו. לכן, העלאת ריבית עלולה להתברר כטעות מיותרת.
מעל הכל, הקורונה טרם הסתיימה. התפשטות הנגיף עלולה לפגוע שוב במשקים אם החסינות תפתח ואם יופיעו זנים חדשים. אך כאשר שרשרת האספקה מתוחה עד לקצה גבול יכולתה, העולם אינו יכול לחזור על הטריק של המשך הצמיחה דרך סיוע המפנה את הצרכנים לרכישת טובין. במקום זאת, הבנקים המרכזיים יאלצו לחנוק את הצריכה באמצעות ריבית גבוהה יותר כדי למנוע אינפלציה מתמשכת, בעוד צד האספקה של המשק מסתגל למאפייני הוצאה ועבודה שונים מהותית מאשר בעשור הקודם. אם השגרה לא תחזור ב-2022, החלופה היא הסתגלות כלכלית כואבת.