המערב מתיר נישואין בין בני אדם לחיות, מנהיגי אוקראינה גרועים כמו היטלר והלאומנים בהם הם תת-אדם. אלו הן כמה מן הדעות המצויות בחוג הפנימי של ולדימיר פוטין, בקרב ראשי המגזר הביטחוני אשר ישתתפו בהחלטה האם לפלוש לאוקראינה. אישים אלו – רובם ילידי שנות ה-1950 וה-1960 בברית המועצות, כמו פוטין – מבטאים עמדות קיצוניות עוד יותר משל הנשיא, איתות למדיניות היד החזקה המחמירה של הקרמלין בבית ובחוץ.
עליית של אישים אלו מקבילה להתפתחותו של פוטין ממי שהציג פנים ידידותיות כלפי המערב בתחילת המאה כאשר סביבו מצויים ליברלים בולטים, לאדם המאיים כעת בגלוי לפתוח במלחמה באירופה – מציין ניו-יורק טיימס. זהו גם הסיפור של מאבק ארוך בקרמלין ליצור בצורה מלאכותית אידיאולוגיה שתעניק בסיס לשלטונו של פוטין: ראיית המערב כאויב, אוקראינה כאויב ורוסיה כמשמרת הערכים המסורתיים.
איש אינו יודע כיצד פוטין מחליט ולמי הוא מטה אוזן בטרם יקבע את מהלכיו הבאים במשבר עם אוקראינה. הוא גם לא אמר מילה בפומבי על אוקראינה מאז דצמבר, למרות שהופיע מול המצלמות כמעט מדי יום, וכך הזירה נותרת פנויה לניצים שסביבו. כמה מהם פגשו אותו כאשר היה קצין בקג"ב, ובמערב מאשימים אותם באחריות לחיסולים, מסעות ההשפעה, ריגול הסייבר ופעולות הלוחמה הברוטליות שהרחיקו את רוסיה מארה"ב ומאירופה.
פוטין ידוע בחיבתו לאמירות מטעות ואנטי-מערביות; יועצו לביטחון לאומי, ניקולאי פטרושב, עולה עליו בהיבט זה. פוטין מתאר תמונה של אויבים המבקשים לסלף את עברה המפואר של רוסיה; ראש מודיעיץ החוץ שלו, סרגיי נרשקין, מתמקד עוד יותר במאבק הזה. פוטין מערב את המדינה במשק; שר ההגנה שלו, סרגיי שויו, מוביל בניית ערים בידי המדינה בסיביר. נרשקין טען, בהתייחסו לאוקראינה, ש"מכונת זמן לוקחת אותנו אחורה לשנים הגרועות ביותר של הכיבוש ההיטלראי". שויו כינה את הלאומנים האוקראינים "תת-אדם". פטרושוב תיאר את ה"רוסופוביה" באוקראינה כתוצר של תעמולה מערבית חדורת קנאה עוד מימי איוון האיום במאה ה-16.
כעת, כאשר פוטין שוקל עד כמה להרחיק לכת באוקראינה, עולה שאלת מידת ההשפעה של ניצים קונספירטיביים אלו. כמה פרשנים במוסקבה עדיין סבורים שהוא פרגמטי, ושוקל את הפרנויה של אנשים כמו פרטושב מול המשוב המציאותי יותר של אנשים כמו ראש הממשלה, מיכאיל מישוסטין – טכנוקרט שתפקידו להבטיח שהמשק הרוסי יתפקד.
מפארים את העבר הסובייטי
אבל רבים אחרים מראים שהשפעתם של הקיצוניים גוברת. השינוי המשמעותי ביותר היה בתוך רוסיה, עם הניסיון לרצוח את מנהיג האופוזיציה, אלכסיי נבלני, ב-2020 והדיכוי ביד קשה אשתקד של פעילים פוליטיים, אמצעי תקשורת ואפילו אקדמאים. במקביל לריסוק ההתנגדות, אנשי הביטחון הקיצונים מקדמים את אכיפת "הערכים המסורתיים" כחלופה מוסרית למערב. כך למשל, ערוץ טלוויזיה נקנס לאחרונה משום שהציג גבר בעל שיער ארוך וציפורניים צבועות. פטרושב טען בנובמבר, כי המערב מאפשר לילדים לבחור את המין שלהם ובכמה מקומות אף מותר לבני אדם להתחתן עם חיות.
בעוד הכוחות הרוסיים מתקבצים ליד אוקראינה, בולט מרכיב נוסף באידיאולוגיה של אנשי הביטחון: פיאור העבר הסובייטי. פטרושב טוען, כי קריסת בריה"מ היא שאפשרה למערב לכפות על העולם ערכים בלתי מסורתיים. הוא ועמיתיו מציגים את רוסיה כמדינה שייעודה הוא לשוב למעמד של חומה בצורה מול המערב, כאשר אוקראינה ומדינות קומוניסטיות לשעבר נוספות נמצאות בתחום ההשפעה של מוסקבה.
הטיימס מציין, כי בעבר נהג פוטין להאזין גם ליועצים ליברליים – אך כעת הללו נדחפו אל מחוץ לממשלו, בעוד טכנוקרטים כמו מישוטסין כמעט לעולם אינם מתבטאים בנושאים שמעבר לתחומי אחריותם המיידית. וכך נותרים לבדם אנשי האליטה הביטחונית, שהשפעתם חורגת בהרבה מתחום הביטחון. פטרושב עומד בראש התאחדות הכדורעף הרוסית ובנו הוא שר החקלאות. נרשקין עומד בראש החברה ההיסטורית הרוסית. שויו הוא נשיא האגודה הגאוגרפית הרוסית ויוצא עם פוטין לחופשות ביערות סיביר. מבחינתם של אלו, המתח עם המערב הוא מצב מבורך המגביר את השפעתם.
פרשנים רוסים תוהים כעת, האם נותרה בידי פוטין מספיק פרגמטיות כדי להימנע ממלחמה גלויה עם אוקראינה. בחודש שעבר נסגר ארגון זכויות האדם הרוסי Memorial International אשר חשף את פשעי המשטרה החשאית – צעד נוסף של הקצנה. אבל עיצומים מערביים יפגעו קשות בכלכלה הרוסית, כפי שמלמדת הצניחה בבורסת מוסקבה בשבועות האחרונים, ונפגעים בקרב יזיקו בצורה חסרת תקדים למעמדו הפוליטי של פוטין ולמורשתו.