האינפלציה בארה"ב ממשיכה להגיע לגבהים שלא נראו מזה 40 שנה. מדד המחירים לצרכן עלה בינואר השנה ב-7.5% בהשוואה לינואר אשתקד, מסרה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (יום ה', 10.2.22), ולזאת לאחר אינפלציה שנתית של 7% בדצמבר. בחודש ינואר לבדו עלו המחירים ב-0.6% בהשוואה לחודש דצמבר.
עליות המחירים נרשמות כמעט בכל מגזרי המשק ומשפיעות על כל משקי הבית בכל תחומי החיים. התגברות האינפלציה תביא לכמה העלאות ריבית בשנה הקרובה, כאשר הראשונה בהן תהיה ככל הנראה כבר בחודש הבא. הריבית המוניטרית עומדת כיום על אפס, ואם הפדרל ריזרב ידבק במדיניותו המסורתית - כל העלאה תהיה בשיעור של 0.25 נקודת האחוז. אולם, הפד לא שלל את האפשרות של העלאות גם בשיעור כפול אם יהיה צורך בכך.
בצד החיובי של התמונה, האינפלציה מלמדת על התאוששות מהירה מאוד של המשק האמריקני מן המיתון שגרמה הקורונה. ב-12 החודשים האחרונים נוספו 7 מיליון משרות והשכר הממוצע לשעה עלה ב-5.7%. המשק הפגין יכולת הסתגלות לגלי הקורונה, שלא לוו בסגרים ובמגבלות משמעותיות על התנועה והפעילות, והבורסות התאוששו מן הירידות שרשמו מאז תחילת השנה.
אולם, האינפלציה מהווה דאגה ממשית ומתמשכת, ואין סימנים לכך שהיא עומדת להיחלש בחודשים הקרובים. ממשל ביידן והפדרל ריזרב טענו אשתקד, כי מדובר בהיבט צפוי של ההתאוששות הכלכלית, כאשר האמריקנים מוציאים כספים שלא הוצאו בזמן המגיפה (במיוחד על חופשות, פנאי ובידור) ומנצלים את סכומי העתק שהזרימו שני הממשלים האחרונים. אולם, האינפלציה נמשכת זמן רב מן הצפוי ומגיעה לשיעור גבוה מן הצפוי - בין היתר בשל בעיות בשרשרת האספקה העולמית אותן גורמים גלי קורונה במדינות היצרניות, עליית מחירי האנרגיה (כולל בשל המשברים בקזחסטן ואוקראינה) והמחסור בידיים עובדות המוביל לעלייה בשכר ולהגדלת כמות הכסף במשק.
הבעיה של מקבלי ההחלטות בוושינגטון היא כיצד לרסן את האינפלציה בלא לגרום מיתון נוסף. הכלי היחיד כמעט שבידיהם הוא העלאת הריבית, במטרה לצנן את הביקושים ולייקר את האשראי, כך שכמות הכסף במשק תרד. אולם, כמעט כל המיתונים בארה"ב בעשורים האחרונים החלו עם העלאת ריבית. ה"פד" הכריז ב-2020 על מדיניות חדשה, במסגרתה לא יעלה בהכרח את הריבית אם האינפלציה תגבר לפרק זמן מסוים - כל עוד בטווח הארוך היא תישאר ביעד של 2% לשנה. אלא שלא זה המצב כעת, וברור שאין מנוס מהעלאות ריבית. ממשל ביידן טוען שחלק מעליות המחירים נובעים מהתנהלותם של מונופולים, במיוחד בתחום הבשר, אך זהו הסבר חלקי בלבד; ובכל מקרה, פעילות מול המונופולים מצריכה זמן ותוצאותיה ניכרות רק בטווח הארוך יחסית.
מבחינתו של הנשיא ג'ו ביידן, האינפלציה יוצרת בעיה פוליטית קשה במיוחד. בחודש נובמבר יתקיימו בחירות האמצע לקונגרס (כל מושבי בית הנבחרים ושליש ממושבי הסנאט), ולדמוקרטים יש כבר כעת רוב דחוק: שוויון בסנאט, בתנאי שכל חברי הסיעה מצביעים איתה - מה שלא קרה ביוזמות החקיקה המרכזיות של ביידן בתחומי ההשקעות והחברה; ועשרה קולות בלבד בבית הנבחרים.
הבוחר האמריקני נוטה להעדיף בבחירות האמצע את המפלגה שאינה שולטת בבית הלבן, וכאשר האינפלציה פוגעת בהכנסות ובחסכונות כמעט של כל האמריקנים - תבוסת הדמוקרטים היא כמעט ודאית. במצב כזה, וכאשר הקיטוב הפוליטי הוא חסר תקדים ודונלד טראמפ עשוי להתמודד שוב ב-2024, תפחת למינימום יכולתו של ביידן להעביר חקיקה משמעותית (למעט התקציב), והוא ייאלץ להסתמך על צווים נשיאותיים מוגבלים בהיקפם ובתחולתם.