היזהר, ולדימיר פוטין: האביב מגיע. וכאשר זה יקרה, תאבד את רוב כוח המיקוח שלך – או ליתר דיוק, מה שנותר ממנו. זו דעתו של פרופ' פול קרוגמן, חתן פרס נובל לכלכלה, במאמר בניו-יורק טיימס.
לפני הפלישה לאוקראינה תיאר קרוגמן את רוסיה כמעצמה בסדר גודל בינוני, הגורמת נזק העולה על כוחה הממשי, בין היתר תוך ניצול חילוקי הדעות במערב והשחיתות בו, ובמקביל באמצעות קיומו של צבא חזק. אבל מאז התבררו שני דברים: לפוטין יש שגעון גדלות ורוסיה חלשה מכפי שרבים (כולל קרוגמן עצמו) חשבו.
ידוע מזה זמן רב שפוטין רוצה לשקם את מעמדה של רוסיה כמעצמה גדולה. מטרותיו חורגות מהקמתה מחדש של בריה"מ; הוא רוצה ליצור את האימפריה הצארית. והוא חשב שיוכל לעשות צעד גדול לעבר מטרה זו באמצעות מלחמה קצרה ועטורת ניצחון. נכון לעכשיו, זה לא עובד כמתוכנן: ההתנגדות האוקראינית עזה והצבא הרוסי פחות יעיל מהמצופה. מפתיעים במיוחד הדיווחים על הקשיים הלוגיסטיים של הרוסים; מדינות מתקדמות אמורות להיות טובות בתחום הזה. אך רוסיה נראית פחות ופחות כמדינה מתקדמת, טוען קרוגמן.
הייתי נדיב כאשר תיארתי את רוסיה כמעצמה בינונית, מודה קרוגמן. בריטניה וצרפת הן מעצמות בינוניות, בעוד התוצר הרוסי הוא מחצית מזה של כל אחת מהן. כלל לא בטוח שמשק כזה יכול לקיים צבא מתוחכם. ברור שיש לצבא הרוסי כוח אש עז והוא בהחלט עשוי לכבוש את קייב, אבל החודשים הבאים עשויים לגלות שיש בו הרבה יותר ריקבון מכפי שמישהו שיער.
רוסיה גם מתחילה להיראות חלשה מבחינת כלכלית עוד יותר מכפי שנראתה ערב המלחמה. פוטין אינו הרודן האכזרי הראשון המתיימר להיות שליט בינלאומי, אבל דומה שהוא הראשון העושה זאת בעודנו עומד בראש משק התלוי בצורה עמוקה בסחר הבינלאומי, ועם אליטה המשוכנעת שהמערב הוא מגרש המשחקים שלה. רוסיה אינה רודנות הרמטית כמו קוריאה הצפונית או בריה"מ; רמת החיים שלה מבוססת על ייבוא נרחב, שרובו משולם באמצעות ייצוא נפט וגז טבעי. מצב זה הופך את המשק הרוסי לפגיע מאוד לעיצומים הפוגעים בסחר זה, מציאות שבאה לידי ביטוי בצניחת שער הרובל, בהזנקת הריבית ובניסיון הרודני למנוע בריחת הון.