ארה"ב, אירופה ואוקראינה צריכות לתאם את עמדותיהן על-פי מה שכל אחת מהן סבורות שהצד השני יכול להסכים לו. חוסר הבהירות משקף גם את חוסר הוודאות של המלחמה. האם אוקראינה ניצחה, משום שמנעה את כיבוש קייב וחרקוב? או שמא היא מפסידה, כי רוסיה כבשה את מריופול ובקרוב עשויה לכבוש גם את סוורודונצק? מחנה השלום חושש, כי התמשכות המלחמה תעלה את המחיר האנושי והכלכלי לאוקראינה וליתר העולם. מחנה הצדק טוען שהעיצומים על רוסיה רק מתחילים להשפיע, ושאוקראינה יכולה לנצח עם עוד זמן ונשק.
מאחורי כל אלו מסתתרות שתי דאגות סותרות. האחת היא שכוחותיה של רוסיה עודם חזקים ויכולים לנהל מלחמה ממושכת. השנייה היא שהם מתפוררים, מה שעלול להוביל את רוסיה להשתמש בנשק כימי או אפילו בנשק גרעיני כדי למנוע תבוסה. נשיא צרפת, עמנואל מקרון, טוען שבטווח הארוך אירופה חייבת למצוא דרך לחיות עם רוסיה. ראש ממשלת אסטוניה, קאג'ה קאלאס, אינה מסכימה: "הרבה יותר מסוכן להיכנע לוולדימיר פוטין מאשר להרגיז אותו".
פקידים אמריקנים ואירופים מסייעים בשקט לאוקראינה לעצב את עמדותיה במו"מ. אחת מהן היא דרישתה לערבויות ביטחון מערביות. המערב אינו מעוניין להבטיח הגנה ישירה, ורעיונות חילופיים כוללים הטלה חוזרת של העיצומים על רוסיה וחימוש מהיר של אוקראינה אם תותקף שוב.
נכון לעכשיו, אוקראינה אופטימית ויש לה סיבה לכך. היא מנעה מרוסיה כיבוש קל וכלי נשק מערביים חדישים מופיעים בקווי החזית. אבל ראש צוות המו"מ שלה, מיכאילו פודוליאק, אומר שהוא מודאג ממה שנראה כרצונן של כמה מדינות מערביות להכריח את ארצו להתפשר. "הפסקת אש משמעותה עימות מוקפא", הוא מזהיר.
מועד סיום המלחמה תלוי במידה רבה ברוסיה, מציין אקונומיסט. היא איננה ממהרת להפסקת אש. רוסיה נראית נחושה לכבוש את כל חבל דונבס במזרח ומדברת על כיבוש חלקי במערב. "הפרדוקס הוא ששני הצדדים עודם סבורים שביכולתם לנצח", אומר ולדימיר פסנקו, פרשן פוליטי בקייב. "רק אם נגיע למבוי סתום אמיתי שמוסקבה וקייב יראו אותו ככזה, פשרה כלשהי תהיה אפשרית – וגם אז היא תהיה זמנית בלבד".