הסיבה המיידית לנפילתו של בוריס ג'ונסון הייתה שערורייה נוספת. בימים האחרונים התברר, כי הוא מינה את כריס פינצ'ר לפקח על המשמעת והרווחה של חברי סיעתו למרות טענות נגדו על הטרדות מיניות. ג'ונסון ניסה לטעון שלא ידע עליהן, אך למרבה הזעם הוכח שהוא כן ידע. חמורה ככל שהייתה, השערורייה הזאת רחוקה מלהיות העבירה החמורה ביותר שביצע ג'ונסון – מציינת העיתונאית מרתה גיל במאמר בניו-יורק טיימס. אבל בסופו של דבר, דווקא היא הפילה את האיש שבמשך שנים התגבר על כל הנסיונות להפיל אותו; את האיש שנדמה היה שבריונותו גברה על כל כלל של התנהגות פוליטית. מדוע? כמובן, בין היתר בשל ההתפטרות של שרי האוצר והבריאות, רישי סונאק וסאג'יד ג'ייוויד. אבל שוב: מדוע כעת? לדעת גיל, מוזר ככל שיהיה – ייתכן שמה שהפיל את ג'ונסון לא היה שערורייה אלא התנצלות. ביום שלישי (5.7.22) הוא חרג מהרגלו והודה שטעה במינויו של פינצ'ר. "זו טעות ואני מתנצל", אמר – ואחרי כמה דקות החלו ההתפטרויות. לאורך כהונתו, אשר אופיינה בשערוריות ומחלוקות, ג'ונסון הביע מדי פעם צער או הבטיח בלב ולב שדברים ישתנו – אבל הקפיד שלא להתנצל בצורה מלאה; זהו אחד הקווים הבולטים בהתנהגותו וסגנונו. כעת הוא עשוי להסיק, שהטעות הקשה ביותר שלו הייתה להתנצל. הוא לא היה אמור לטעות כך. בינואר, תחת הלחץ הגובר של הראיות לכך שהפר את מגבלות הקורונה, איבד ג'ונסון את אדישותו הרגילה: "אני מצטער מעומק הלב שזה קרה", אמר בראיון טלוויזיוני בעוד מביט לעבר רגליו. התגובה הייתה מיידית. חברי פרלמנט שמרנים, שעד אז שמרו על שתיקה, הודיעו שהם קוראים להביע בו אי-אמון. אחד מהם עבר למפלגה יריבה. פרשנים צפו שהוא יפול בקרוב. הסערה חלפה רק למחרת, כאשר ג'ונסון חזר להרגלו והתנהג כאילו לא התרחש שום דבר פסול. בשבועות הבאים – כאשר חקירה עצמאית מצאה שפקידים הפרו את המגבלות ושיעור התמיכה צלל – היה זה רק כאשר ג'ונסון נקנס בידי המשטרה בשל נוכחות במסיבה בלתי חוקית, שהוא התקרב להתנצלות. אבל גם היא הייתה מהסוג החלקי והמתרץ, מציינת גיל. ואפילו כאשר נקבעה הצבעת אי-אמון, הוא סירב לשנות את הטון המתריס. זה עבד: הוא ניצל, למרות ש-40% מחברי הסיעה הצביעו נגדו. נדמה היה שהוא יצלח בשלום את הקיץ. ואז הגיע השבוע שעבר.