המפלגה השמרנית הבריטית היא מכונה שמטרתה לנצח ולאחוז בשלטון. יש לה יכולת מדהימה להמציא מחדש את עצמה ולהשתנות לפני שהשינוי נכפה עליה. יורשו של בוריס ג'ונסון יהיה ראש הממשלה הרביעי מאז חזרה לשלטון ב-2010 ותוך שנתיים היא תנסה לזכות בצורה חסרת תקדים במערכת בחירות חמישית ברציפות. התמודדות על הנהגת המפלגה איננה מצע לפעילות הממשלה, מדגיש אקונומיסט. המתמודדים פונים לחברי המפלגה ולנציגיה בפרלמנט ולא לציבור הבריטי הרחב. המועמדים בעלי הרעיונות המעניינים ביותר אינם מנצחים. עם זאת, שלביו המוקדמים של המרוץ (הוא יימשך עד 5.9.22) מגלים היכן מצוי מרכז הכובד של המפלגה והיכן לדעתה מצוי בסיס הכוח שלה. השמרנים ימניים יותר בנושאי כלכלה וחברה, וכמה מן הצעדים השנויים במחלוקת של בוריס ג'ונסון הפכו לקונצנזוס. שמונת המועמדים מפגינים רתיעה ברורה מפני סגנונו אפוף השערוריות של ג'ונסון. זה אינו מובן מאליו. הוא היה בנם-יקירם של פעילי המפלגה מאז אמצע שנות ה-1990, כאשר הטור שלו בדיילי טלגרף היה קריאת חובה מבחינתם. עד לאחרונה טענו חברי פרלמנט, כי בתוהו ובוהו שלו טמון קשר מיוחד עם הבוחרים שישאיר אותם בשלטון עשור נוסף. כעת כל המועמדים מדגישים את יושרתם ורצינותם; איש מהם אינו שואף להיות יורשו של ג'ונסון. יש אפילו מי שטוען שחוסר נסיונו הוא יתרון המבטיח "התחלה חדשה". הסיבובים הראשונים של ההתמודדות הם מכירה פומבית של הבטחות לקיצוצי מיסים – הבטחה שתמיד נשמעה מפיהם של מועמדים להנהגת השמרנים, אך מזה עשרות שנים לא הייתה כה מרכזית בהתמודדות. שר האוצר לשעבר, רישי סונאק, העלה את המיסים בשיעור השווה ל-1.6% מהתוצר וכעת אומר שההפחתה חייבת לחכות עד להאטה באינפלציה. יריביו טוענים שיש לבצע אותה כעת; שרת החוץ, ליז טראס, ושר הבריאות לשעבר, ג'רמי האנט, מבטיחים להוריד את מס החברות. אחרים אומרים שיקצצו את מס ההכנסה, המיסוי על הדלק וחשבונות האנרגיה הביתיים. ג'ונסון מתכוון לנצל את השבועות האחרונים שלו בתפקיד כדי להזכיר לעמיתיו את חזונו בדבר מדינה פעילה, המשפרת את המצב במחוזות הצפוניים העניים בהם זכה בבחירות 2019. לא כולם שותפים לחזון זה, מעיר אקונומיסט. האנט טוען שזה היה יותר מדי "ניו לייבור" [המפלגה שהוביל טוני בלייר] מבחינת האובססיה של בניית בתי חולים וסלילת כבישים.

בעיות האינפלציה ושירותי הבריאות

אבל במובנים אחרים, ג'ונסון אכן שינה את מפלגתו. להבטחות המיסוי אין כיסוי תקציבי, והן מבטאות את התיאבון הג'ונסוני להבטחות גדולות ולהתחמקות מהכרעות קשות. קיצוץ מס החברות בבת אחת ל-15%, כפי שמבטיח האנט, יעלה 31 מיליארד ליש"ט בשנה עד 2026 – כמעט היקפו של תקציב ההגנה. קיצוץ הגרעון, שהיה יעד מרכזי של דייוויד קמרון, יצא מהאופנה. כמה מן הצעדים הרדיקליים ביותר של ג'ונסון ישרדו אחריו. בחודשים האחרונים הגיעה ממשלתו להסכם לגירוש מבקשי מקלט לרואנדה. טראס הכינה חקיקה אשר תאפשר לבריטניה לשכתב חלק מהסכם הברקזיט בנושא הגבול עם צפון אירלנד. צעדים אלו היו שנויים במחלוקת עזה במפלגה, אך כעת הם הנורמה החדשה ואפילו המועמדים הליברליים ביותר תומכים בהם. התובעת הכללית ומועמדת הברקזיט מהאגף הימני של המפלגה, סוּאֶלָה ברוורמן, אפילו מבטיחה לבטל לחלוטין את ההסכם בנושא הגבול האירי ולפרוש מהאמנה האירופית לזכויות אדם. לא סביר להניח שתנצח, אך תשפיע על עמדותיהם של אחרים. האם כל אלו יכולים להבטיח ניצחון בבחירות – זה כבר סיפור אחר, מדגיש אקונומיסט. האינפלציה פוגעת ברמת החיים וחשבונות האנרגיה יקפצו שוב בסתיו. שירות הבריאות הלאומי, אשר קמרון וג'ונסון ראו כנתיב להצלחה בבחירות, קורס תחת העומס – ובקושי הוזכר עד כה בהתמודדות. כל מירוצי המנהיגות הם תרגיל במציאת מועמד שיכול לשדך בין הרצונות הפרטיים של המפלגה והדאגות של הציבור הכללי. רק שר האוצר והבריאות לשעבר, סאג'יד ג'ייוויד, אשר פרש מן המרוץ כבר בראשיתו, העז להזכיר למפלגה את מה שכל חברי הפרלמנט יודעים: במצב הנוכחי השמרנים מצויים באותו "אבדון אלקטורלי" שפגע בהם בבחירות 1997. אם השמרנים רוצים שוב להמציא מחדש את עצמם, הם חייבים להסתכל פחות על עצמם ויותר החוצה וקדימה.