מערכת לווין עולמית מתפקדת כמתורגמן ומאפשרת לאפיפיור להעביר בעת ובעונה אחת מסר שלום רב-לשוני. זה מה שצפה בשנת 1985 תיירי ברטון בספרו "ותיקן 3". קוראי הספר יכלו לראות בו לא יותר מאשר תרגיל ספרותי אופייני למנהיגים צרפתים. אבל כיום ברטון הוא נציב האיחוד האירופי לענייני השוק הפנימי, וגם אם הנציבות אינה בונה מגדל בבל מודרני – היא רוצה להפיץ ברחבי העולם את נבואתה הדיגיטלית ולהפוך לרגולטור העולמי של התחום. המערכת המתוארת בספרו של ברטון נוחלת הצלחה; צריך עוד לראות אם זה גם מה שיעלה בגורלם של חוקי הדיגיטל האירופיים, מציין אקונומיסט. האיחוד אישר או לפחות ניסח את חוקי הדיגיטל החשובים ביותר בעולם, אך כעת הוא ניצב בפני משימה קשה בהרבה: ליישם אותם. כאילו כדי לסמן את המעבר לשלב הבא, הנציבות פתחה בשבוע שעבר נציגות בסן פרנציסקו שתייצג אותה מול עמק הסיליקון. האיחוד לא ביקש לעצמו את תפקיד המאסדר של הדיגיטל אלא נשאב אליו על דרך האלימינציה: ארה"ב מקוטבת מדי מבחינה פוליטית, סין פסולה בשל המשטר הרודני שלה. בבריסל, לעומת זאת, כוחם של השדלנים קטן יותר והפקידים בקיאים בחומר, והתוצאה לעיתים קרובות היא רגולציה עליה יכולות לסמוך מדינות נוספות. לחברות הרב-לאומיות אין ברירה אלא לציית, אם ברצונם למכור באחד משוקי הדיגיטל הגדולים ביותר. הסמל של פעילות האיחוד בתחום הוא General Data Protection Regulation - חוק להגנת הפרטיות, אשר בין סעיפיו הרבים מחייב הסכמה מפורשת של המשתמש לעיבוד נתוניו. החוק נכנס לתוקף במאי 2018 וכבש בסערה את העולם: 160 מדינות אימצו חקיקה בהשראתו. ביולי השנה אימץ הפרלמנט האירופי שני חוקים אשר ייכנסו לתוקפם בשנה הבאה ועשויים להיות חשובים עוד יותר: Digital Services Act ו-Digital Markets Act. הראשון עוסק בנושאים כמו הסתה, סחורות בלתי חוקיות ופרסום. השני מגדיר קטיגוריה חדשה של שומרי סף דומיננטיים – פלטפורמות, לרוב של ענקיות ההיי-טק האמריקניות – ואוסר עליהם לפעול בצורה אנטי-תחרותית, כגון מתן עדיפות לשירותים שלהם או מניעת הפעלת שירותיהם בידי חברות מתחרות.

אכיפה חלקית של החוק הוותיק

עם זאת, החוק הוותיק כבר הראה עד כמה קשה להטמיע חוקים חדשים – מציין אקונומיסט. האכיפה איטית: מאז 2018 הוטלו במסגרתו קנסות ב-1.7 מיליארד אירו ב-1,200 מקרים. 1.3 מיליארד אירו מתוכם נגבו מחמשת הענקים האמריקנים – אלפאבית, אמזון, אפל, מטא ומיקרוסופט; מדובר באלפית (0.1%) ממכירותיהם המצרפיות אשתקד. הסיבה העיקרית לכך היא צורת האכיפה של האיחוד. מקרים חוצי גבולות מטופלים בידי הרשות המתאימה במדינה בה רשומה החברה, מה שאמור להפוך את הרשות האירית לכלב השמירה החזק ביותר: במדינה בו יושבים המטות האירופיים של כל החברות הגדולות, למעט אמזון. אלא שבפועל היא צוואר בקבוק, בשל העדר משאבים מספקים ובשל הססנות לפעול בתוקפנות מול חברות המספקות עבודות ומיסים. כדי למנוע מצב דומה בשני החוקים החדשים, נטלה הנציבות על עצמה את תפקיד האכיפה. היא כבר החלה לבנות את מה שאמור להיות כלב השמירה החדש של הענף, האמור להעסיק 220 פקידים של הנציבות, קבלנים חיצוניים ומומחים מדינתיים. יהיה לה תקציב משלה, בדמות היטל על החברות שבפיקוחה, ותוכנה משוכללת שתעקוב אחרי המתרחש. "אנחנו מוכנים", הכריז לאחרונה ברטון – אבל משקיפים אינם משוכנעים. הסוכנות החדשה תפקח על כתריסר חברות בלבד, אך בהנחה שהחברות יחויבו לציית לכל 21 פרקי החוק – יהיה לה פחות מעובד אחד לבדוק את הציות הפרטני בכל חברה. זה יכול להספיק אם החברות יצייתו מרצונן; ספק אם כך יהיה, משום שהחוקים החדשים נוגעים בליבת המודלים העסקיים שלהן. אם האכיפה אכן תהיה חלשה, צפויה לבריסל תחרות גוברת מצד בריטניה וארה"ב. הראשונה כבר החלה להכין גרסה הדוקה יותר משלה, ואילו האחרונה עשויה להעביר בקרוב את American Data Privacy and Protection Act - גרסה משופרת של חוק הפרטיות האירופי, כולל הטלת אחריות אישית להפרותיו על מנהלי החברות. כל אלו עשויים להוביל למסקנה, ששחקן מרכזי אחד – ולא משנה כמה טוב הוא מוצב – אינו יכול לשלוט בממלכה הדיגיטלית, סבור אקונומיסט. במקום זאת, ייתכן שתוכח אמיתותה של הנחה אחרת המצויה בספרו של ברטון: הטכנולוגיה הדיגיטלית תוביל לפיצול העולם למה שהוא מכנה "יבשות הגיוניות". למה בדיוק הוא התכוון? יהיה צורך לחכות לסיום תפקידו באיחוד ולקוות שיכתוב ספר נוסף.