אליזבת, לעומת זאת, הייתה חידה. כולם יודעים שהיא אהבה סוסים, נעליים הגיוניות, כלבים, ארנקים, את הכנסייה האנגליקנית, מכוניות לאנד רובר, את הנסיך פיליפ, את חובותיה ואת משפחתה הבלתי-מתפקדת לעיתים. אבל מה היא חשבה באמת על הנושאים המרכזיים שצצו ב-70 שנות שלטונה? אפרטהייד, פמיניזם, ברקזיט? היא האמינה בכל ליבה שאסור למונרך להתערב בפוליטיקה, ואיש לא הכיר את דעותיה. ועדיין, הבריטים העריצו אותה – כולל המתנגדים למלוכה כמוסד. לעומת זאת, רק 57% מהבריטים סבורים שצ'רלס יעשה עבודה טובה או טובה מאוד; התמיכה בבנו, הנסיך ויליאם, גבוהה יותר.
הסדרה "הכתר" הציגה את צ'רלס כחסר רגשות, אפילו אכזר, שאינו חש בנוח עם עצמו. אבל מכריו יודעים שהוא אדם חם למדי. במפגשים בארמון, המלכה התקדמה מהר יותר ממנו: לחצה יד והמשיכה הלאה; הוא נטה הרבה יותר לפתוח בשיחה: "אה, אתה מגדל צאן? איזה סוג?". צ'רלס הפגין נדיבות בפגישתו שלשום עם ליז טראס, אשר נראתה עצבנית ביום הרביעי שלה כראש הממשלה: הוא בירך אותה בחום ואמר למצלמות: "זה הרגע שחששתי ממנו, כמו רבים, אבל צריך לנסות ולדאוג שהכל יימשך".
לאורך השנים אימץ צ'רלס דעות שונות, ולפעמים משונות, בנושאים כמו צאן ושטיחים. יש לו גם רעיונות גדולים על שינויי אקלים, בנייה עירונית, חקלאות אורגנית ואדריכלות מודרנית. בראיון ל-BBC בשנת 2018, לרגל יום הולדתו ה-70, נשאל צ'רלס על ההאשמות לפיהן הוא מתערב בעניינים ציבוריים. הוא השיב: "לפני 40 שנה הייתי מודאג מתנאי החיים בשכונות העוני. אם זה נחשב להתערבות – אני גאה בזה". אבל בתשובה לשאלה האם ימשיך בכך כאשר יוכתר, הוא ענה: "לא. אני לא עד כדי כך טיפש. אני יודע שלהיות השליט זה עניין אחר". הראיון עצמו היה מנוגד לאליזבת, אשר בכל 96 שנותיה לא התראיינה אפילו פעם אחת. צ'רלס בילה שעות על שעות עם ה-BBC, למרות שבשנות ה-1990 היה הקורבן לסיקור בלתי פוסק של הצהובונים.
עוד הבדל: אליזבת הייתה מאמינה עמוקה בישו כאלוהים ומושיע; ברכותיה המשודרות לחג המולד כללו לעיתים קרובות אזכור שלו. צ'רלס הוא יותר רוחני מאשר מאמין. בנאומו שלשום התייחס ל"זמן הנותר שאלוהים יקציב לי", אבל מיהר להבטיח שישרת את נתיניו "ללא הבדל רקע או דת". בעיניו של צ'רלס, ניתן להבין את האל באמצעות המתימטיקה החוזרת ונשנית של כתרי הפרחים.