"הבה נגדיר 'עסוק'", נאמר במזכר שהופץ לבנקאי השקעות מתחילים בחברת דונלדסון-לופקין-ג'נרט באמצע שנות ה-1990. "אתה עסוק אם אתה עובד לפחות 16 שעות בכל אחד מימות השבוע ולפחות 16 שעות בסוף השבוע. אלו הן שעות עבודה – לא זמן נסיעות או זמן אכילה. אם אלו אינן השעות שלך במשרד, אתה יכול לקחת עבודה הביתה". כיום הבנקאים בהחלט מוכנים להשקיע את השעות; הבעיה היא שאין להם עבודה למלא אותן, טוען אקונומיסט. בוננזת העמלות בזכות הכסף הזול והמנהלים המסוחררים חלפו-עברו. הכנסות הבנקים הגדולים מעסקות צנחו השנה כמעט במחצית, ואין מלאי של עסקות בדרך. התוצאה הברורה היא בתחום כוח האדם: בשבוע שעבר הודיע גולדמן-זאקס שיקצץ השנה 5%-1% מעובדיו, לראשונה מאז 2019. הפיטורים בענף כולו לא יהיו רק בשוליים. הראשונים ללכת יהיו בעלי הביצועים החלשים. לאחר מכן, ההחלטה למי להראות את הדלת תהיה תרגיל בחיזוי מגמות השוק. הסכנה היא פיטורי יתר ומחסור בעובדים כאשר תגיע ההתאוששות, כפי שאירע לחלק מן הבנקים לאחר משבר הדוט.קום. אקונומיסט צופה, בנקאים בתחום הון האקוויטי ימצאו את עצמם בראש רשימת ה"חיסול". יש להם שנה קשה: מספר ההנפקות הראשונות בארה"ב צנח בקרוב ל-90%; רק מעט חברות מסתכנות בהנפקה כאשר אמון המנכ"לים מתקרב לשפל של 40 שנה. בנקאים העוסקים בקרנות הון עשויים להעריך יתר על המידה את סיכויי ההישרדות שלהם; הצעות רכש הוכיחו את עצמן כגמישות ולקרנות יש הררים של כסף המחכים לשימוש. אך כאשר ענקי השוק רועדים, הם מחפשים מינוף ולא ייעוץ. האמת הבלתי נעימה היא, שהבנקים מקבלים כיום תשלום בעיקר תמורת טיפול בחובות זבל, ולא תמורת הפילוסופיה מגובת הפאואר-פוינט שהם מייצרים. התיאבון להון בהנפקות חוב הולך ונעלם. כל בנקאי שלא יצליח לשכנע את הבוסים שלו, שקרנות ההון ימשיכו לבקש את עצתו בעוד שהן אינן משקיעות בפועל – יהיה בבעיה. אם העתיד נראה קודר, זכרו את נקודת המוצא של הבנקים העוסקים במיזוגים ורכישות: לכל בעיה יש עסקה. ייתכן שפיצול, ולא פיטורים, עשוי להיות התשובה. בבנק קרדיט סוויס אפוף השערוריות, בנקאות ההשקעות היא החלק הגרוע ביותר. אל מול זעמם של בעלי המניות – מניית הבנק איבדה השנה קרוב ל-60% מערכה – המנהלים רוקחים משהו יוצא דופן לקראת האסיפה הכללית בחודש הבא. לא סביר שהם ישנו לחלוטין את כל מערכת בנקאות ההשקעות, אך בהחלט נשקלת האפשרות של מכירת חלקים רווחיים ממנה. קרדיט סוויס, אשר זמן רב קפץ מעל הפופיק בהלוואות לחברות מסוכנות, ילמד את המחיר האמיתי של עצותיו, אם ידבק בתפיסה של בנקאות השקעות המבוססת על כסף קל וייעוץ כבד. אם מחלקות משאבי האנוש ומחלקות בנקאות ההשקעות לא יצליחו לפתור את הבעיות של הבנקים, אולי מחלקות השיווק ימצאו את הפתרון? ייתכן שחזרה לאחור לא תהיה רעיון גרוע במיוחד, מעיר אקונומיסט. קרדיט סוויס יכול להחיות את מותג פירסט בוסטון, בנק ההשקעות האמריקני שרכש ב-1990. שמות אינם יכולים להוריד את הריבית, אבל כל בנקאי בבנקים משעממים כמו ברקליס או UBS ישמח להיזכר בשמותיהם של ורבורג או ליהמן. אם להיות מפוטרים, אז לפחות עם טעם טוב של ימים עברו.