בניגוד לתיאור המשפחות בפיו של לב טולסטוי ("כל אחת אומללה בדרכה"), מיזוגים ורכישות יכולים להסתיים בסוף טוב בשל מגוון של סיבות; הכשלונות נובעים מאותן סיבות. הדבר נכון במיוחד לאלו הנעשים בשיאו של מעגל העסקים, כאשר ההיבריס רץ ללא מעצורים, הערכות מנופחות מצטרפות לכסף קל והרעיונות הקיצוניים ביותר נשמעים סבירים. לדעת אקונומיסט, לקבוצה זו יש לצרף את הצעתו של אלון מאסק לרכוש את טוויטר; העיתון צופה שהיא תיכנס להיסטוריה ב"עסקה מהגיהנום".
קורות המגזר העסקי מלאות בדוגמאות לעסקות כאלה: רכישת סרטי קולומביה בידי סוני, המיזוג בין AOL לבין טיים-וורנר, רכישת בנק ABN AMRO בידי קבוצה בידי רויאל בנק אוף סקוטלנד. הצעתו של מאסק לטוויטר שונה מקודמותיה בהיבט חשוב: הוא פועל בכספו שלו, כאדם העשיר ביותר בעולם ולא ידוע שהוא מתכנן למזג עם טוויטר עם טסלה או עם SpaceX; ברוך ה', מעיר אקונומיסט בציניות.
עם זאת, רכישות המניות המאפיינות פלופים כאלה – יעד שגוי, זמן שגוי, מחיר שגוי – כבר ניכרים גם כאן ועשויים להסביר מדוע מאסק כל כך התאמץ לסגת מן העסקה. כך מסביר פרופ' רוברט ברונר מאוניברסיטת וירג'יניה, אשר פרסם ב-2005 את הספר "Deals from Hell". זרעי הגיהנום הזה טמונים בהיבריס, ולמאסק יש סיבות טובות להערכה עצמית גבוהה. טסלה היא יצרנית הרכב בעלת השווי הגבוה ביותר בעולם; SpaceX היא מדע טילים בהתגלמותו.
אבל אצל מנהלים כמותו, רק קו דק מפריד בין הצלחות כאלו לבין ביטחון עצמי מופרז; כך עשו מנהליהם של סוני ו-AOL באותן עסקות קטסטרופליות. במקרה של מאסק, משולבים אמון מוחלט ביכולתו לשנות את טוויטר עם תסביך המושיע. לדבריו, מטרתו המרכזית היא להבטיח את חופש הביטוי. נראה שהדבר עיוור את עיניו מהצורך לבצע בדיקות נאותות, הוא מקיף את עצמו באומרי-הן ומיליארדרים מתחרים על הזכות לזרוק אליו כסף, איש אינו בולם אותו. נכון לעכשיו יש לו מוניטין של מחולל ניסים, אבל אם ייכשל – ההיסטוריה תתייחס אליו בחומרה.
האם היה בהשפעת קנביס בן-הזוג של ההיבריס הוא מימון רשלני. הדבר נכון במיוחד כאשר מגיעים לזנבו של השוק השורי, כמו זה ההולך ונעלם לנגד עינינו. מאסק היה כה בטוח בהצעתו – 54.20 דולר למניה – עד שברונר תוהה האם היה בהשפעת קנביס כאשר העלה אותה. בנקים גדולים עמדו בתור לממן את אחת הרכישות הגדולות ביותר בהיסטוריה, למרות שכבר החלו להופיע סדקים בשוק ההלוואות הממונפות.
כמו בהרבה מיזוגים ורכישות, גם הפעם עלול שינוי מגמה בשווקים להפוך רכישה בעייתית לאסון. שוק הפרסום הדיגיטלי בו תלויה טוויטר מקרטע. מניותיה של טסלה, מקור עושרו של מאסק, איבדו שליש מערכן מאז הגיש את ההצעה (אל תדאגו לו, הוא עדיין שווה 220 מיליארד דולר). מימון העסקה כולל 13 מיליארד דולר בחוב בסיכון גבוה, ומכשירים אלו התייקרו בצורה משמעותית; פרעונם יהיה בעייתי. או שהבנקים ייתקעו עם חוב בעייתי, או שמאסק יצטרך להביא מהבית את כל 44 מיליארדי הדולרים.
לבסוף: האסטרטגיה. על-פי ניתוחו של ברונר, מצטט אקונומיסט, העסקות הגרועות ביותר היו כאשר הנכס הנרכש מצוי הרחק מתחום ליבת הידע של הרוכש. זה לבטח נכון לגבי מאסק וטוויטר. זה מסביר מדוע הוא התחיל לדבר על הפחתת התלות של טוויטר בפרסום, ובמקום זאת – הטמעתו ב"כל יישומון" והוספת שירותי תשלום מקוונים, מה שמזכיר את ימיו כאחד מייסדי פייפאל.
אקונומיסט מסכם: אם המיזוג יעלה יפה, הרעיון יהווה הוכחה נוספת לגאונותו של מאסק. אבל הוא גם עלול להציב אותו בעימות מול הרגולטורים של ענף ההיי-טק; הוא יכול לעורר בעיות במישור הגיאו-פוליטי (דמיינו את דונלד טראמפ חסר המגבלות יוצא נגד רוסיה ואוקראינה כפי שעשה מאסק), זה יכול להרגיז את סין. יהיה מה שיהיה – עוד עסקה לספרי ההיסטוריה.