האדם החזק ביותר בבריטניה נכנס לפרלמנט (17.10.22) והתקבל בתשואות. הוא פנה לחברי הבית – כמו גם לקהל נרחב יותר של משקיעים – ופתח בצורה מפוכחת: "אנחנו מדינה שמממנת את הבטחותיה ופורעת את חובותיה". שר האוצר החדש, ג'רמי האנט, העביר את המסר כמו רופא המוסר בשורה רעה. לידו ישבה ראש הממשלה כעת - היוצאת], ליז טראס, אשר בהתה קדימה בעוד הוא מתחיל לנהל את המדינה – מתאר אקונומיסט, במאמר שנכתב לפני התפטרותה של טראס (20.10.22).

האנט הוא שר האוצר בתואר אך ראש הממשלה (בפועל). בשבוע הראשון שלו הוא ביטל קיצוצי מיסים ב-32 מיליארד ליש"ט ורפורמות אשר לביצועם נבחרה טראס בידי חברי המפלגה השמרנית, לאחר שהללו גרמו בהלה בשווקים וצניחה בסקרים. בתום חודש לכהונתו עשוי האנט לחשוף חבילה של העלאת מיסים וקיצוץ בהוצאות ב-40 מיליארד ליש"ט. לבריטניה יש מזה זמן רב מונרך חוקתי סמלי; כאשר יש לו גם ראש ממשלה כזאת.

הפיכתו למנהיג בפועל של בריטניה היא צמרת הקריירה של האנט. שש שנים בתפקיד שר הבריאות – התפקיד הקשה ביותר בממשלה שמרנית – לימדו שיש לו יכולת ביצוע ושכל ישר. שנה אחת בתפקיד שר החוץ – התפקיד הקל ביותר בממשלה – הפכה אותו לדבר הקרוב ביותר למדינאי שיש למפלגתו. כאשר טראס פיטרה את קוואסי קווארטנג, האנט היה אחד מן המועמדים הסבירים היחידים להחליפו.

משימתו של האנט ברורה וקשה. אחרי הפשלות של טראס וקווארטנג, בריטניה משלמת כעת "פרמיית סיכון של מטומטם" על חובותיה. תפקידו הוא להביא לביטולה ואולי לזכות בהנחה המוענקת לטכנוקרטים. עמיתיו טוענים שהוא מתאים לתפקיד. בתור התחלה, הוא איננו מטומטם; הוא אינטליגנטי ומשעמם באופן מעורר אמון. קווארטנג ניהל קרבות עם המוסדות הטכנוקרטיים הבריטיים; האנט בנה את הקריירה בכך שעבד איתם. הוא אפשר לסיימון סטיבנס, מנכ"ל שירותי הבריאות, לבצע את עבודתו והתמקד בנושאים מוגדרים כמו בטיחות החולים ותנאי עבודתם של רופאים צעירים. החלוקה עבדה היטב.

גישה דומה ניכרת כעת, כאשר האנט נכנס למשרד האוצר בדאונינג סטריט 11. קווארטנג הבטיח למחוץ את השמרנות של המשרד בנוגע לתקציב ולאיזון התקציבי; האנט יחזק אותה. קווארטנג ניסה להתעלם מהמשרד לאחריות תקציבית, המספק תחזיות כלכליות; האנט יתייחס אליו כאל נביא. קווארטנג ניסה להציק לבנק אוף אינגלנד; האנט יעבוד בצמוד אליו. הברקזיט אמור היה להפוך את בריטניה למעבדה כלכלית, אך אצל האנט לא יהיו ניסויים. הקרבות יתנהלו במקומות אחרים, צופה אקונומיסט. רוב הפוליטיקאים אוהבים לרַצות אחרים, אך האנט אינו מהסס לומר את האמת הקשה. מיסים וקיצוצים ב-40 מיליארד ליש"ט יהיו מאוד בלתי פופולריים, אבל להאנט לא אכפת.

במינוח המתנשא של ווייטהול, האנט "התבגר". הוא לא תמיד היה כזה. היה לו שם של עוף מוזר כאשר התמנה לשר התרבות ב-2010. מדי פעם הוא מחליק להצהרות פרועות. כשר החוץ הוא עבר במהירות מתמיכה בהישארות באיחוד האירופי להשוואתו לבריה"מ. כיום הוא סמל לאחריות פיסקלית, אך כאשר התמודד ב-2019 על ראשות המפלגה הציע לחתוך את מס החברות ל-12.5%. למרות תיאורו כאיש מרכז מתון, האנט הוא תאצ'ריסט אדוק בדומה לטראס, אף הוא פיקח די הצורך כדי לדעת מתי ניתן לבצע מדיניות שכזאת. זה לא שהאנט נעשה נורמלי; המפלגה השמרנית נעשתה מוזרה, טוען אקונומיסט.

בסופו של דבר, האנט מסמל חזרה לעידן דייוויד קמרון וג'ורג' אוסבורן, שניהלו את המדינה ממספר 10 וממספר 11 בשנים 2016-2010 וכאשר הוא היה שר זוטר. אחת הפעולות הראשונות שלו הייתה למנות את רופרט הריסון, עוזר בכיר של אוסבורן, למועצה הכלכלית המייעצת. הבוחרים לא יאהבו את הקיצוצים העמוקים הצפויים, אך הם עשויים להעריך את התנהלותו של האנט. לפתע יש בפוליטיקה הבריטית רצון לאנשים משעממים, בניגוד לשאיפה למנהיגים מהפכניים ששלטה בכיפה מאז 2015. מנהיגים מכל רחבי הקשת הבטיחו לטלטל את המערכת: ג'רמי קורבין בסוציאליזם שלו, בוריס ג'ונסון בברקזיט, ליז טראס בשוק החופשי. כל אלו לא עבדו. האנט מציע רק טכנוקרטיות, אורתודוקסיות ויכולת ביצוע; זה מה שצריך כרגע.