במשך עשרות שנים היה לאליטה העסקית הסינית חוזה בלתי חתום עם המפלגה הקומוניסטית: תנו לנו לעשות כסף ואנחנו נעצום עיניים כלפי האופן בו אתם משתמשים בכוחכם. כמו רוב הסינים, הם אימצו את טענת המפלגה לפיה שלטון של מפלגה אחת מוביל לממשל יעיל יותר. כעת ההסכם הזה מתפוצץ להם בפרצוף: הנשיא שי ג'ינפינג קרוב לכוח כמעט מוחלט ומבהיר שביטחון המדינה תפס את מקומה של כלכלתה במקום הראשון בסדר העדיפות. אנשי עסקים ויזמים עימם שוחח ניו-יורק טיימס ידעו ש-שי יקבל כהונה שלישית בקונגרס המפלגה בחודש שעבר ויפר את הנורמה של ארבעת העשורים האחרונים. אבל הם עדיין קיוו שהדומיננטיות שלו תאוזן בידי כוחות אחרים במפלגה. בפועל, שי ניצח בצורה מוחלטת, דחק את המתונים לטובת נאמניו והבהיר שמדובר בשיטה של אדם אחד לעוד שנים רבות. המנהיג האחרון שהיה כה חזק היה מאו, אשר דרדר את סין לרעב הגדול ולמהפכת התרבות, אשר עלו בעשרות מיליוני מתים, תוהו ובוהו חברתי והרס כלכלי. הקונגרס הציף את המגזר העסקי בחוסר ודאות, אשר בא לידי ביטוי גלוי בשווקים: המניות הסיניות צנחו והמטבע איבד מערכו. אנשי עסקים רבים מאפיינים את מצב רוחם במילים "דיכאון פוליטי". הם אינם מבטאים בפומבי את דאגתם; כל מי ששוחחו עם הטיימס ביקשו שלא לפרסם את שמותיהם מחשש לנקמת השלטונות. אבל הם מבטאים בדרכם-שלהם את התנגדותם, מצהירים שיימנעו מהשקעות נוספות ואפילו שוקלים לעזוב את סין לטובת מדינה שתעניק להם דרכון בתמורה לכספם. בהנהגתו של שי מפקחת המפלגה כמעט על כל מרכיבי החברה, מה שגורם לסינים רבים לתהות לגבי גורלם. אנשי המגזר העסקי, במיוחד העובדים בצמרת המגזר הטכנולוגי שעד לפני שנים אחדות פעלו במגבלות מעטות יחסית, רואים זאת בחומרה יתרה. רוב יזמי הטכנולוגיה הללו צמחו בעידן ה"כלכלתיות", בו עשיית כסף, עקרונות כלכליים והיגיון כלכלי עמדו מעל הכל. מבחינתם השינוי לא יכול היה להיות חד יותר. ניתן לסכם במשפט אחד את החשיבה של שי בעשור האחרון: תפקיד גדול יותר למדינה, תפקיד קטן יותר לשווקים. בקדנציה הראשונה שלו הוא הניח לנפשו את המגזר העסקי, כאשר היה טרוד בביצור כוחו במפלגה ובצבא. בקדנציה השנייה הוא הידק במידה רבה את אחיזתו ביזמים הפרטיים. ממשלתו יצאה למאבק נגד חברות ושלחה חלק מאנשי העסקים המצליחים ביותר לפרישה מוקדמת או לגלות מרצון. מדיניות ה"אפס קורונה" של שי דרדרה את המשק למצבו הגרוע ביותר מזה עשרות שנים. בעיני האליטה העסקית, אשר התרגלה לזכויות יתר ולחשיפה שהתלוו להצלחתה, ל"בוס הגדול" – כפי שרבים מהם מכנים את שי – לא אכפת מהמשק ומאנשים כמותם. בנאום הפתיחה שלו בקונגרס הוא הזכיר את מילה "ביטחון" 52 פעמים, את המילה "מרקסיזם" 15 פעמים, ואת המילה "שווקים" – שלוש פעמים בלבד. עובדה זו מדאיגה מאוד את המגזר העסקי, כמו גם עליית יכולתה של הביורוקרטיה להכתיב לציבור מה לעשות - אל מול ירידת כוחה למשול.