רוסיה במצב עגום: מגויסת, מבודדת, מושחתת, נשלטת בידי שירותי הביטחון, מאות אלפי צעירים מוכשרים נמלטים לחו"ל כדי שלא לשרת במלחמה נוראה. בתקווה לשים קץ למצב זה, יש המצפים בכליון עיניים לרדתו של ולדימיר פוטין מהבמה. זה לא יספיק – טוען ג'וי נוימאייר, עיתונאי והיסטוריון של רוסיה, בניו-יורק טיימס. מנהיגיה העתידיים של רוסיה יהיו חייבים לשנות מן היסוד את המבנה עליו שולט פוטין. האתגר עצום, אך קבוצה של פוליטיקאים מגבשים תוכנית להתמודד עימו. הקבוצה – First Congress of People’s Deputies of Russia - נפגשה בפולין בתחילת החודש. היא כוללת מתנגדי משטר ידועים לצד נציגים צעירים יותר מממשלים מקומיים ומחוזיים. במשך שלושה ימים קדחתניים הם הציגו תוכניות לבנות מחדש את ארצם. כולן יחדיו מהוות ניסיון רציני לדמיין את רוסיה בלי פוטין, טוען נוימאייר. הנושא הראשון והדחוף ביותר הוא כמובן אוקראינה. כל משתתפי הכינוס מתנגדים למלחמה, ומשוכנעים שרוסיה תובס בה או שהיא תוביל לאסון גרעיני. הם מציעים לסגת מאוקראינה (כולל קרים), להקים קבוצה משותפת לחקר פשעי מלחמה, לשלם פיצויים על התשתיות שנפגעו ולמשפחות ההרוגים ולהתחייב להימנע מ"מלחמות כיבוש". בנוסף לכך, יסולקו האחראים למלחמה וייאסר לעבוד בגופים המוגדרים כעברייניים – כולל משטרת הביטחון והטלוויזיה הממלכתית. הקונגרס מדבר גם על ועדה ל"דה-פוטיניזציה" אשר תוכל לטהר את מי שלא ביצעו פשעים חמורים ובמקביל תפתח את הארכיונים של שירותי הביטחון. אחר כך יש לטפל במבנה של רוסיה עצמה. המדינה ריכוזית מאוד, עם רשת של 80 רפובליקות ומחוזות הכפופים לנשיא, בידיו יש כוח עצום. הקונגרס מציע לפזר את הפדרציה הרוסית ולהקים דמוקרטיה פרלמנטרית; ההצטרפות לרוסיה תהיה על בסיס חופשי של העמים המעוניינים בכך. פירוק כזה יהיה מילוי ההבטחה של מנהיגי רוסיה במשך עשרות שנים: מאז ולדימיר לנין ועד בוריס ילצין, הם הציעו ביזור כדי לזכות בתמיכה, אך דבקו בריכוזיות ברגע בו הגיעו לשלטון. איזורים כמו צ'צ'ניה יוכלו לפרוש מרוסיה, ואחרים יוכלו לשאת ולתת עם מוסקבה על חלוקת המשאבים ואיזון הסמכויות. הקונגרס נועז גם בתוכניותיו הכלכליות. הוא מבטיח לבחון את תוצאות ההפרטה של שנות ה-1990, אשר יצרה שכבה דקה של אוליגרכים מקורבים לשלטון, ולבטל את רפורמת הפנסיה הבלתי-פופולרית של פוטין. נוימאייר מציין, כי בתוכנית חסרים מחויבות לרשת ביטחון סוציאלי ודיון בשחרורה של רוסיה מן התלות בייצוא אנרגיה. זוהי השמטה משמעותית; לא ניתן לנתק בין הרפורמה הפוליטית לבין הרפורמה הכלכלית. זו אינה נקודת התורפה היחידה. המארגן העיקרי של הקונגרס ומי שמימן אותו הוא איליה פונומארב, יזם טכנולוגיה שמאלני. הוא היה חבר הפרלמנט היחיד שהתנגד לסיפוח קרים, נמלט מרוסיה וכעת מנהל ערוץ חדשות ברוסית הפועל בקייב. הוא דמות שנויה במחלוקת בחוגי האופוזיציה, ולא הוזמן לאירוע שארגנו מתנגדי המשטר הוותיקים השחמטאי גארי קספרוב והמיליארדר מיכאיל חודורובסקי. למרות המחלוקת ביניהם, לראשי האופוזיציה יש סוג של הסכמה על החזון העתידי. חודורובוסקי ומנהיג האופוזיציה הכלוא אלכסיי נבלני קראו גם הם להפוך את רוסיה לדמוקרטיה פרלמנטרית, עם יותר כוח ברמות המקומיות והמחוזיות. אך עמיתיו של נבלני לא השתתפו בקונגרס, וכך גם קספרוב וחודורובסקי. כמה ארגונים המתנגדים למלחמה הבהירו שהמתכנסים אינם מייצגים אותם, ואפילו כמה מן המשתתפים נטשו במחאה על מה שתיארו כהעדר שוויון ושקיפות בניהולו. מריבות כאלו אינן מסייעות לתוכניות, הנראות כחזון בדיוני. אבל ההיסטוריה מלמדת, כי שינויים מהפכניים מתחילים לעיתים בחו"ל או במחתרת – מציין נוימאייר. היו אלו גולים ברחבי אירופה שבסופו של דבר חוללו את מהפכת 1917. נכון לעכשיו, הסיכוי לשינוי יסודי ברוסיה הוא קלוש – אך לעיתים שינוי מתחולל במועד הכי פחות צפוי. ב-1917 אמר לנין, כי ספק אם יזכה לראות את המהפכה; היא התחוללה לאחר כמה שבועות. כעת הזמן לדמיין את העתיד.