ההתקוממות באירן נמשכת זה החודש השלישי, למרות דיכוי אלים יותר ויותר, ומתנגדי האייתולות מתאחדים בלא הבדלי מעמד ומוצא אתני. לאורך השבועות הקשיחה הממשלה את ידה, במיוחד באיזורים הכורדיים, אך ההפגנות נמשכות. דומה שהממשל שרוי במבוכה ואינו בטוח עד כמה להרחיק לכת, מנתח וושינגטון פוסט. הוא יכול לשלח במפגינים את משמרות המהפכה, אך הצעד עלול להגביר את המחאה מבית ולגרור גינוי בינלאומי. האליטה הדתית וכוחות הביטחון התומכים בה עודם חזקים. ברגע בו החלה המחאה, פעלו השלטונות בצורה המוכרת: הם ניתקו את האינטרנט והסלולר, התנגשו באלימות עם המפגינים וערכו מסעות נרחבים של מעצרים והטרדות, כולל נגד רופאים ובבתי ספר. למעלה מ-400 איש נהרגו, ובהם 60 קטינים, ו-18,000 נעצרו. כל מוות, מעצר ופשיטה מגבירים את הזעם הציבורי, אך אירן נבנתה לעמוד במחאה עממית. השיעים שעלו לשלטון ב-1979 יצרו מערכת ביטחונית מקבילה, עם משמרות המהפכה ובתי הדין המהפכניים, כדי להגן על המדינה והמנהיג העליון. חלק ממה שהשתנה הוא שאירנים רבים התייאשו מהסיכוי לרפורמה. אפילו אם המשטר ירסק את המפגינים או יציע ויתורים (מה שאינו נוהג לעשות), אירנים רבים דוחים את ערכי היסוד של הרפובליקה האיסלאמית. במשך עשרות שנים השלימו האירנים עם חוסר הצדק היום-יומי של התיאוקרטיה הסמכותנית כלפי נשים. אך כעת צעירים רבים סובלים מירידה באיכות החיים, כל סיכוי לרפורמה נעלם ויש להם מעט מאוד קשר אידיאולוגי לרפובליקה האיסלאמית. מאחורי ההתקוממות עומדים נשים וצעירים, אך אין לה הנהגה משום שהמדינה אסרה, הגלתה או סילקה רבים מאישי האופוזיציה. על-פי נסיונם בשנים 2009, 2017 ו-2019 יודעים האירנים, כי הדיכוי עשוי להיות ברוטלי עוד יותר, כפי שרבבות נהרגו בעשור שאחרי ההפיכה. לארה"ב ואירופה אין הרבה אפשרויות טובות להגיב, ממשיך הפוסט. אירן הייתה תחת עיצומים כבדים מאוד עוד לפני ההתקוממות. עשרות שנים של בידוד כלכלי, לצד שחיתות וניהול כושל, כבר הרסו את המשק שלה. בשבועות האחרונים הגיבו וושינגטון ובריסל בהכנסת עוד אישים וגופים לרשימת העיצומים, אך ההשפעה על הצמרת האירנית היא אפסית. עיצומים אחרים יענישו בפועל את העם האירני כולו ויעצימו את משמרות המהפכה. בשנים האחרונות התמקד המערב במגעיו עם אירן בנושא הגרעין ולא הקדיש תשומת לב לנושאים נוספים, כמו זכויות אדם. אירן טענה שמאחורי המחאות עומדים כוחות זרים, במיוחד אויביה – ארה"ב, ישראל וסעודיה, אם כי היא עודנה רגישה לתדמיתה הבינלאומית. בשבוע שעבר החליט האו"ם לשלוח לאירן משלחת לאיסוף מידע, אך טהרן הבהירה שלא תשתף פעולה. אירנים רבים מן השורה מקושרים לעולם בצורה מקוונת ומשוועים להפסקת הבידוד של ארצם. סימני מחאה הגיעו גם מצד ספורטאים אירנים, כולל בגביע העולמי בקטר, שם על השחקנים האירנים לאזן בין תמיכתם במפגינים לבין הבטחת בטחונם האישי. לא נראה שהמחאה תיעלם מעצמה. מנהיגיה הדתיים של אירן וכוחות הביטחון שמאחוריהם יצטרכו להחליט כיצד ברצונם להמשיך. רבים בתנועת המחאה סבורים שתשומת הלב הבינלאומית היא אחד ממנגנוני ההגנה הבודדים שיש להם, גם אם הגנה מוגבלת. "נמשיך להיות ברחובות עד שתהיה איזושהי הקלה בחוסר הצדק ובדיכוי", אמרה מפגינה בת 30 בכורדיסטן. מחשש לבטחונה היא ביקשה לשמור על עילום שמה, בתקווה שיום אחד תוכל לדבר בצורה חופשית.