בשמונה השנים שחלפו מאז סיפוח קרים, התמקדו גרמניה, אירופה ו-G7 בשמירת הריבונות והעצמאות של אוקראינה ומנעו הסלמה נוספת מצד רוסיה. הגישה שבחרו הייתה שילוב של לחץ פוליטי וכלכלי, צעדים שהגבילו את רוסיה ודו-שיח איתה. גרמניה וצרפת הובילו לחתימת הסכמי מינסק להפסקת אש באוקראינה. אבל רוסיה הרביזיוניסטית מנעה מן הדיפלומטיה את האפשרות להצליח.
התקפתה הברוטלית של רוסיה על אוקראינה חשפה מציאות חדשה: האימפריאליזם חזר לאירופה. רוסיה משתמשת בכמה מן השיטות הצבאיות המזוויעות ביותר של המאה ה-20 וגורמת באוקראינה סבל בל יתואר. רבבות אוקראינים נהרגו, מאות אלפי נפצעו, מיליונים הפכו לפליטים. רוסיה הפכה בתים, בתי ספר ובתי חולים לעיי חורבות. מריופול, אירפין, חרסון, איזיום: מקומות אלו יזכירו לנצח את פשעיה של רוסיה, שמבצעיהם חייבים לתת את הדין.
השלכותיה של המלחמה חורגות מתחום אוקראינה, מדגיש שולץ. כאשר פוטין הורה לתקוף, הוא רמס מערכת שלום אירופית ועולמית שנדרשו עשורים לבנותה. תחת פוטין מפרה רוסיה את העקרונות הבסיסיים ביותר של החוק הבינלאומי ומגילת האו"ם: ההוקעה של שימוש בכוח ככלי לפתרון סכסוכים והבטחת העצמאות, הריבונות והשלמות הטריטוריאלית של כל הארצות. רוסיה מתנהגת כמעצמה אימפריאליסטית ורוצה לקבוע בכוח גבולות ולחלק שוב את העולם לגושים ולמרחבי השפעה.
אסור לעולם לתת לפוטין להצליח, מכריז שולץ. חייבים לבלום את האימפריאליזם הרוסי. התפקיד המרכזי של גרמניה כעת הוא לפעול כאחד מיסודות הביטחון של אירופה באמצעות השקעה בצבא, חיזוק התעשיה הביטחונית האירופית, הגברת הנוכחות הצבאית באגף המזרחי של נאט"ו והענקת ציוד ואימון לצבא אוקראינה.
תפקידה החדש של גרמניה מצריך תרבות אסטרטגית חדשה, ושולץ מבטיח שזה מה תעשה ממשלתו בעוד מספר חודשים. במשך שלושת העשורים האחרונים התקבלו ההחלטות הביטחוניות בברלין על-רקע של אירופה השרויה בשלום; כעת השאלה היא כיצד להתמודד עם האיומים ביבשת ובראשם רוסיה. איומים אלו כוללים התקפות על טריטוריות של בעלות ברית, לוחמת סייבר ואפילו האפשרות הרחוקה של מתקפה גרעינית אותה הציב פוטין בצורה כה גסה.