מאחורי הקלעים פועלים שני הצדדים כדי למנוע התדרדרות חמורה יותר. איתותים מבייג'ינג מלמדים, כי היא מבקשת לצנן את ההתלהטות. היא עשויה להעדיף לשמר את יחסיה עם טוקיו רגועים יחסים, לנוכח היחסים הגרועים עם וושינגטון. כאשר כלכלתה יוצאת מה"אפס קורונה", סין תזדקק להשקעות ולטכנולוגיות זרות שיפן יכולה לספק. המגזר העסקי היפני, מצידו, ממשיך להיות מחויב לשוק הסיני: בשנה שעברה קלטה סין 24% מהייצוא היפני והיוותה 22% מהייבוא היפני (ארה"ב היא היעד ל-18% מהייצוא היפני והשוק הסיני הוא רק 9% מהייצוא שלה). אולם, צופה אקונומיסט, המתחים ביחסים צפויים להתגבר. סין סבורה שהיא יכולה לקדם בצורה תוקפנית את טענותיה הטריטוריאליות ובה בעת לצפות להשקעות יפניות. יפן רוצה להעמיק את קשריה הביטחוניים עם ארה"ב ולהרתיע את סין מלצאת למלחמה סביב טייוואן, וגם להמשיך את הסחר. אבל כיום קשה במיוחד להפריד בין פוליטיקה לכלכלה. המצב בלתי יציב, כאשר הפוליטיקה חודרת לכלכלה בדרכים חדשות. הפרלמנט היפני אישר השנה חוק "ביטחון כלכלי", המיועד להגן על טכנולוגיות רגישות ומחייב להבטיח אספקה של מוצרים חיוניים. למעלה ממחצית מן החברות ביפן מתכוונות להפחית את תלותן בסין, במיוחד בשל החשש מעימות בטייוואן. חברות רבות שוקלות להפריד בין הייצור עבור סין לבין הייצור עבור המערב. מלחמת הסחר המתמשכת של ארה"ב נגד סין מוסיפה לתסבוכת. יפן ניצבת ללא עוררין לצידה של ארה"ב בתחום הביטחון, אך המגזר העסקי שלה חייב לרקוד על שתי החתונות בתחום הסחר. רבים בטוקיו רואים את גישתה של וושינגטון כלפי בייג'ינג כנוקשה מדי. פקיד ממשלה אומר: "ארה"ב רחוקה ויכולה לשרוד מלחמה עם סין; האינטרסים שלנו אינם זהים". אפילו חידוש דו-שיח משמעותי בין שתי המדינות לא יהיה קל, ממשיך אקונומיסט. דיפלומטים יפניים מתקשים לנהל שיחות גלויות לב עם עמיתיהם הסינים, כך שפגישות פסגה הפכו לחשובות יותר. לפני הקורונה נקבע ביקור של שי בטוקיו, ולאחרונה קרא שגריר סין ביפן לממש את התוכנית. אבל אפילו אם הביקור ייצא לפועל, קשה להניח שהוא יוביל לפריחה ביחסים; יותר מציאותי לקוות שהם לא יורעו עוד יותר.