בשנת 2015 קיבל פרופ' פול קרוגמן שיעור מהיר בנושא "כיצד להפוך לאדם איום ונורא" – כותב חתן פרס נובל בכלכלה בניו-יורק טיימס. הוא היה המרצה המרכזי בוועידה בסאו פאולו, הטיסה איחרה מאוד והמארגנים הטיסו אותו במסוק למלון כדי שיספיק להגיע להרצאה. בתום הוועידה המתינה מכונית להסיעו לשדה התעופה, וקרוגמן מצא את עצמו אומר: "מה? אני צריך לנסוע במכונית?!". וזה כאשר ביום-יום הוא משתמש בעיקר ברכבת התחתית. השיעור שלמד היה שזכויות יתר משחיתות וקל מאוד לפתח תחושה של "מגיע לי". בפרפראזה על דבריו המפורסמים של לורד אקטון, זכויות יתר עצומות משחיתות בצורה עצומה, בין היתר משום שבעלי אותן זכויות מוקפים במי שלא יעזו לומר להם שהתנהגותם פסולה. זו הסיבה שקרוגמן אינו מתרגש ממוניטין ההרס העצמי של אלון מאסק. הוא בהחלט מרותק, אך כאשר אדם שהתעשר בעשר אצבעותיו, הרגיל לקבל את כל רצונו ולהפוך לאייקון, מוצא את עצמו לא רק מפסיד אלא גם הופך ללעג וקלס – ברור לגמרי שהוא יגיב בהפכפכנות ורק יחמיר את בעיותיו. השאלה המעניינת היא מדוע אנו נשלטים כיום בידי אנשים כאלה – אוליגרכים גסים. למאסק יש עדיין מעריצים רבים בעולם הטכנולוגיה, הסבורים שהוא אדם המבין כיצד העולם צריך להתנהל: בגישה המכונה "בוסיזם" ולפיה האנשים הגדולים אינם צריכים לתת תשובות לאנשים הקטנים שאפילו אינם רשאים למתוח ביקורת עליהם. אך כיצד זה ייתכן? אין זה מפתיע שההתקדמות הטכנולוגית והעלייה בתוצר לא הניבו חברה מאושרת ושוויונית; ההוכחות לכך קיימות עשרות שנים. אבל רבים צפו שהחברה התאגידית תדכא את הפרט, לא שהיא תישלט בידי אילי הון בעלי עור דק, הפועלים בפומבי מתוך דחפים של חוסר ביטחון. אז מה קרה? חלק מן התשובה נעוץ בכמות הכסף שהצטברה בצמרת. עוד לפני הפיאסקו של טוויטר, השוו רבים את מאסק להווארד יוז בשנותיו האחרונות. אבל הונו של יוז, אפילו במונחים ריאליים, היה שבריר מזה של מאסק, אפילו לאחר הצניחה בשווי מניות טסלה. ה-0.00001% העליונים של ההון שווים פי עשרה מאשר לפני ארבע שנים. העושר העצום של האליטה הזאת מביא עימו עוצמה אדירה, כולל הזכות לנהוג בצורה ילדותית. מעבר לכך, רבים מן הסופר-עשירים שנהגו לחיות הרחק מאור הזרקורים, הפכו לידוענים. אב-הטיפוס של ממציא המשנה את העולם ומתעשר אינו חדש; ראו תומס אדיסון. אבל העושר העצום של טכנולוגיית המידע גורם לשכבה זאת להיות כת מנופחת, עם מי שרוצים להיות או מתחזים להיות דמויי סטיב ג'ובס. כת היזמים הגאונים מילאה תפקיד מרכזי בבועת הקריפטו, בה סם בנקמן-פריד ודומיו לא מכרו מוצר שיש לו שימוש אמיתי (אלא אם אתם מלביני הון), אלא תדמית של יזמי פרועי שיער ופשוטי לבוש התופסים את העתיד בצורה שאיש מלבדם אינו עושה. מאסק אינו בדיוק בקטיגוריה הזאת, מדגיש קרוגמן. החברות שלו מייצרות מכוניות שנוסעות וטילים שטסים. אבל המכירות ובמיוחד שווי השוק של החברות שבבעלותו תלויים לפחות חלקית בחוזק המותג האישי שלו, שאותו – כך נדמה – אין הוא מסוגל להתאפק מלרסק מדי יום. ייתכן שבסופו של דבר מאסק ובנקמן-פריד ישרתו את הציבור בכך שיוליכו לאבדון את תדמית היזם הגאון, אשר גרמה נזק עצום. אבל נכון לעכשיו, התנהלותו של מאסק בטוויטר הורסת את מה שהפך להיות משאב שימושי, המקום אליו באים לקבל מידע ממי שיודעים על מה הם מדברים. סוף טוב לסיפור הזה נראה יותר ויותר בלתי סביר.