המערב מנסה מאז פברואר לחתוך את הכנסותיה של רוסיה ממכירת נפט מבלי לגרום למחירים לזנק. כרגע נראה ששתי המטרות הושגו, אומר אקונומיסט. רוסיה מייצאת את אותה כמות שייצאה לפני המלחמה באוקראינה, אך מחיר הייחוס שלה (אורל) נמוך ב-37% מזה של מחיר הייחוס העולמי (ברנט) – מה שאומר שהיא משיגה עסקות גרועות. הברנט עצמו ירד ל-80 דולר לחבית – המחיר הנמוך ביותר מזה שנה, מה שאומר שהלחץ על הצרכנים פחות כבד. רק חלק קטן מזה נובע במישרין מן המאמצים המערביים. הבנקים המרכזיים של ארה"ב, בריטניה והאיחוד האירופי שבו והעלו את הריבית בשבוע שעבר, מה שאומר שהביקוש יירד. סין, המתקשה להיחלץ מן הקורונה, פרסמה את נתוני הייצור והצריכה הגרועים ביותר מזה שישה חודשים. מדינות אופ"ק ובעלות בריתן מפיקות כמעט כמו לפני ההכרזה על ההפחתה בחודש אוקטובר. החרם העולמי על ה"אורל", המהווה 15%-10% מתפוקת הנפט הגולמי, מוריד קצת את המחיר. חברות הביטוח האירופיות רשאיות לבטח מיכליות הנושאות נפט רוסי, בתנאי שמחירו עד 60 דולר לחבית – מה שמסייע למנוע מחסור משמעותי בהיצע. אבל לכל אלו אין משמעות רבה; מה שקובע הוא התנאים בשוק, ואם הללו ישתנו – המחירים עשויים לזנק. יתרה מזאת: למהמרים הפיננסיים יש יותר משקל מהרגיל בהורדת מחירי הנפט, מה שיכול לגרום לעלייה פתאומית אם הביקוש יגבר. מקור בענף מצביע על פקודות מכירה גדולות המבוצעות מדי יום בשעה 14:00 (שעון לונדון) בשבועות האחרונים. ברבעון השני של 2023 יהיה מחסור נוסף בנפט. המשתמשים התעשייתיים באירופה עוברים מגז טבעי לדלק זול יותר. הצריכה בהודו ובמזרח התיכון יציבה מהצפוי. הפתיחה מחדש של סין תצית התאוששות כלכלית וזינוק בביקוש. יש כבר סימנים לכך שחרם הביטוח האירופי יזיק יותר מאשר יועיל. על-פי ההערכות, רוסיה תאלץ ברבעון השני לצמצם את התפוקה ב-1.6 מיליון חביות ביום ל-9.6 מיליון. אם העלייה בביקוש תעלה את מחיר ה"אורל" ליותר מ-60 דולר, הוא עלול לצאת משוק ולהגביר את המחסור. רוסיה איימה להפסיק את האספקה למדינות שיצייתו להגבלת המחיר, בעוד הגידול בתפוקה במדינות אחרות צפוי להיות איטי. גרעון בהיצע העולמי ינגוס במלאים הקטנים ממילא, הקרובים לרמתם הנמוכה ביותר מזה חמש שנים, מה שיגרום למחירים לעלות עוד יותר. כל זה אומר, שהמבחן האמיתי של מלחמת הנפט המערבית נגד רוסיה יגיע בשנה הבאה.