2022 של ארה"ב הייתה שונה דרמטית מ-2022 של סין, קובע פרופ' פול קרוגמן בניו-יורק טיימס. בתחילת השנה היוצאת הצטייר ג'ו ביידן כנשיא כושל. סדר היום החקיקתי שלו נעצר, הכלכלה הייתה בצרות, תבוסה בבחירות האמצע נראתה באופק. מה שקרה בפועל היה חוק הענק להשקעות באנרגיה ובבריאות, "הגל האדום" היה בקושי איוושה, ולמרות שרבים עודם צופים מיתון – האבטלה נמוכה והאינפלציה יורדת. לעומת זאת, בתחילת השנה התהדר שי ג'ינפינג בנצחונו על הקורונה, ואכן היו מי שחשבו שמדובר בהצלחה ההופכת את סין למעצמה המובילה בעולם. אבל בסוף השנה נאלץ שי לנטוש את תוכנית הדגל "אפס קורונה", וכל הסימנים מצביעים על זינוק אדיר בתחלואה, באשפוז ובתמותה המביאים את מערכת הבריאות לסף קריסה. הכלכלה הסינית עומדת בפני בעיות קשות בשנתיים-שלוש הקרובות ותחזיות הצמיחה שלה מתוקנות כלפי מטה. עתידה של סין איננו מה שהיה. מדוע? יכולתה של סין להגביל את התפשטות הקורונה, באמצעות סגרים דרקוניים, נראתה כמפגינה את יתרונו של המשטר היכול להתעלם מדעת הקהל. אבל כעת, סירובו של שי להתכונן לשלב הבא ולהשתמש בחיסונים המערביים היעילים ולחסן את רוב התושבים הפגיעים ביותר – מבליט את חולשותיו של משטר סמכותני בו איש אינו יכול לומר למנהיג שהוא טועה. מעבר לכך, מוסיף קרוגמן, בעיות המקרו-כלכלה הממושכות של סין מגיעות כעת לנקודת משבר. במשך שנים היה ברור שלמרות הצלחתה המסחררת, כלכלתה של סין אינה מאוזנת. מעט מדי מרווחי הצמיחה חלחלו למשקי הבית והצריכה כאחוז מהתוצר נותרה נמוכה. שיעורי השקעה גבוהים במיוחד מילאו את הפער, אבל כל הסימנים מלמדים שכעת התשואות יורדות משמעותית והמגזר העסקי משקיע פחות במיזמים חדשים. סין אומנם הצליחה לשמר תעסוקה מלאה, אך במחיר של יצירת בועת נדל"ן ענקית. לפי אחת ההערכות, מגזר זה מהווה 29% מהתוצר, וההשקעה בו כאחוז מהתוצר כפולה מזו שהייתה בארה"ב בזמן הבועה של תחילת המאה הנוכחית. זהו איננו מצב נורמלי. לא ברור כיצד הבועה הזאת תתפקע, אך ברור שזה יקרה וזה יהיה מכוער. מה שבאמת הפתיע את קרוגמן, הוא האופן בו פרשנים מתאימים כלפי מטה את תחזיותיהם ארוכות הטווח לצמיחה בסין. שתי הערות אזהרה, הוא מציין. האחת: איש איננו באמת טוב בתחזיות כאלה. השנייה: יש להבחין בין הערך הדולרי של התמ"ג לבין התפוקה בכושר קנייה מקומי, שהוא לרוב גבוה יותר בכלכלות בעלות הכנסות נמוכות בהן יוקר המחיה נמוך יחסית. על-פי המדידה השנייה, התוצר הסיני עבר את האמריקני ב-2016, אבל המדידה הדולרית חשובה בהרבה. בנק גולדמן-זאקס צפה עד לאחרונה, כי סין תהיה המשק הגדול בעולם באמצע העשור הנוכחי; כעת הוא מדבר על 2035. המרכז היפני למחקר כלכלי נתן תחזית דומה ל-2028, דחה אותה ל-2033 וכעת מדבר על עוד כמה עשורים. חלק מהאנליסטים סבורים שזה לא יקרה אי-פעם. מהיכן באה הפסימיות הזאת? חלק מהסיפור הוא הדמוגרפיה. כוח העבודה של סין מצטמצם מאז 2015 ולמרות שהמשק יכול להמשיך לגדול, הוא בדרך להיכנס ל"מלכודת הכנסות הביניים" – הגדרה (שנויה במחלוקת) למצב בו מדינות עניות צומחות במהירות, אך נעצרות הרחק מן המדינות המפותחות. כל אלו אינם צריכים להסיט את תשומת הלב מהזינוק בתנאי החיים בסין בארבעת העשורים האחרונים ושהיא מעצמת-על כלכלית. אבל מי שציפה לדומיננטיות כלכלית סינית, יצטרך לחכות עוד זמן רב. עתידה של סין איננו מה שהיה.