שנת 2022 הייתה איומה לשווקים; 2023 נראית שונה. מדדים רבים רשמו את תחילת השנה הטובה ביותר מזה עשרות שנים. סטנדרד אנד פור של וול סטריט עלה ב-5%, בעוד הדולר איבד 7% מאז השיא באוקטובר שעבר – איתות לירידת החששות מפני מיתון עולמי. נראה שהאופטימיות חוזרת, מציין אקונומיסט, האומר שדומה שהיא מוגזמת. הכלכלה העולמית חלשה מכל נקודה מאז הסגרים של 2020, אך המשקיעים בולעים הכל. התחזיות מגיבות במידה מסוימת לנתונים בזמן אמת. למרות הדיבורים על מיתון לפחות מאשר הפלישה הרוסית לאוקראינה בפברואר אשתקד, הנתונים טובים מן הצפוי. כך למשל נתוני התוצר של OECD, הכולל מדינות האחראיות ל-60% מהתוצר העולמי: הצמיחה איננה מזנקת, אבל רק במדינות מעטות היא בהאטה. מדד מנהלי הרכש העולמי עלה בינואר בשיעור המלמד על צמיחה של 2% השנה. עם זאת, התמונה אינה אחידה. המכירות הקמעונאיות בארה"ב נמוכות מהצפוי; הזמנת המכונות ביפן חלשה בהרבה מהתחזיות. במקביל, ביטחון הצרכנים במדינות OECD עלה מאז הגיע לשפל חסר תקדים בקיץ. המשק האמריקני צמח ברבעון האחרון בשיעור שנתי של 2.9%, גבוה מהצפוי. גם שוקי העבודה שומרים על יציבות. האבטלה עולה בכמה מן המדינות העשירות – איתות למיתון שבדרך. כמעט לא עובר יום בלא שחברת טכנולוגיה כלשהי תודיע על פיטורים נרחבים, אולם הללו מהוות רק חלק קטן מהתעסוקה הכוללת וברוב המדינות האבטלה עודנה נמוכה. למרבה השמחה, מעסיקים במדינות OECD מפסיקים לשכור עובדים אך לא מפטרים קיימים. אקונומיסט מעריך, כי מאז הגיע מספר המשרות הפנויות במדינות אלו לשיא של 30 מיליון אשתקד, הוא ירד ב-10% - בעוד מספר המועסקים ירד רק ב-1% מהשיא. הדבר שבאמת מעניין כרגע את המעסיקים הוא האינפלציה; מוקדם לומר האם האיום חלף. ליבת האינפלציה בעולם העשיר עודנה 6%-5% בשנה, הרבה יותר מכפי שהיו רוצים הבנקים המרכזיים. אבל הבעיה אינה מחמירה. בארה"ב ליבת האינפלציה יורדת, כמו גם מספר העסקים הקטנים המתכננים להעלות מחירים; נראה שכך גם הציפיות האינפלציוניות.

מחירי האנרגיה ומשקי הבית

אקונומיסט מסביר, כי שני גורמים עומדים בבסיס המצב הנוכחי: מחירי האנרגיה ומימון המגזר הפרטי. אשתקד עלה מחיר הדלק ב-20% בעולם העשיר וב-60% בחלק מאירופה. הכלכלנים ציפו שהמחירים יישארו גבוהים השנה ויפגעו בענפים עתירי אנרגיה כמו התעשיה. הם טעו. בעזרת חורף חם במיוחד, המגזר הפרטי הפגין גמישות בלתי צפויה בהתמודדות עם עליית המחירים. בנובמבר הייתה צריכה הגז בגרמניה נמוכה ב-27% מהרגיל, אך התפוקה ירדה ב-0.5% בלבד. בעונת חג המולד ירדו מחירי הגז הטבעי באירופה לרמה שלפני הפלישה לאוקראינה. אקונומיסט מעריך, כי משפחות במדינות G7 עדיין יושבות על חסכונות עודפים – דהיינו מעבר לצפוי בשגרה – ב-3 טריליון דולר (10% מהוצאות הצרכנים השנתיות). לכן, משקי הבית נהנים מגמישות: הם יכולים להתמודד עם עלייה במחירים ועם התייקרות באשראי. גם לעסקים יש קופות מזומנים מלאות, והשנה יהיה על המגזר העסקי לפרוע או למחזר 600 מיליארד דולר לעומת 900 מיליארד דולר בעוד שנתיים. האם הנתונים ימשיכו להביס את התחזיות? יש ראיות לכך שמלוא משקלם של צעדים מוניטריים משפיע על הצמיחה בעיכוב של תשעה חודשים. ההידוק המוניטרי החל בצורה משמעותית לפני תשעה חודשים. אם התיאוריה נכונה, אזי בקרוב המשק העולמי ישוב לשגשג. סין היא סיבה נוספת לאופטימיות: למרות גל החולים הנוכחי, בסופו של דבר הסרת ה"אפס קורונה" תעלה את הביקושים העולמיים לסחורות ושירותים. ואילו תחזיות מזג האוויר לאירופה ממשיכות להיות למזג אוויר חם יחסית. עם זאת, יש גם סיבות ממשיות לפסימיות. יעבור עוד זמן רב עד שהבנקים המרכזיים ישתכנעו שהאינפלציה נמצאת בשליטה, במיוחד אם הפתיחה מחדש של סין תעלה את מחירי הסחורות. בנוסף לכך, קשה לספק תחזיות לכלכלה המצויה על סף מיתון. כאשר אנשים מתחילים לאבד משרות ולקצץ בהוצאות, לא ניתן לחזות את עומק ההאטה. ולקח מרכזי מהשנים האחרונות הוא שאם משהו יכול להשתבש – הוא משתבש. אבל נעים שמקביל יש גם קרן של תקווה.