רבים בתקשורת הממוסדת בארה"ב קיבלו בהפתעה ואפילו בהלם את נתוני הצמיחה ברבעון הרביעי של השנה שעברה – 2.9% בקצב שנתי. למחרת הגיעו עוד בשורות טובות: האינפלציה בדצמבר ירדה לעומת נובמבר, חודש שישי ברציפות של ירידה. נתונים אלו הוצגו כסותרים את הציפיות למיתון ומנוגדים להערכות הכלכלנים, מציין וושינגטון פוסט. וול סטריט ז'ורנל טען, כי למרות נתונים אלו – המצב עדיין אינו טוב. ואילו סוכנות AP תהתה: "כיצד נדע האם ארה"ב שרויה במיתון?". אבל לדעת הפוסט, יש שאלה טובה יותר: מתי התקשורת תקבל חדשות כלכליות טובות כמות שהן? הנשיא ג'ו ביידן טען בסוף השבוע, כי החדשות כמעט לא יכלו להיות טובות יותר וכי הן מלמדות שמדיניותו הכלכלית עובדת. בסוף השנה שעברה טען ג'ארד ברנשטיין, חבר מועצת היועצים הכלכליים לנשיא, כי הנתונים פשוט אינם עולים בקנה אחד עם מצב הרוח הקודר והתחזיות העגומות של רבים, וכי כל ניסיון לספק תחזית ורודה יותר נתפס כספין. אין זה אומר שהסיכויים למיתון כלשהו הם אפס, מדגיש הפוסט. האינפלציה עדיין גבוהה מאשר לפני שנה והריבית תמשיך לעלות. חדלות פרעון אפשרית של הממשל, אותה דוחף האגף הקיצוני של הרפובליקנים בבית הנבחרים, עלולה לדחוף את המשק האמריקני לתוהו ובוהו. אבל הוודאות בה הציגה התקשורת הממוסדת את המיתון הצפוי, נראית מוטעה – ומוכרת מדי, כמו הציפיות לגל אדום (רפובליקני) בבחירות האמצע שלא התממשו. מעבר לכך שחדשות רעות מוֹכְרוֹת יותר מאשר חדשות טובות, יש מספר גורמים היכולים להסביר את נכונותם של העיתונאים לקנות את התחזיות לפיהן השמים קורסים על הדמוקרטים. ראשית, התקשורת חוששת מפני טענות לפיהן היא מוטה שמאלה והנסיונות "לאזן" מובילות אותה להדהד את עמדות הימין. שנית, התקשורת לעיתים שבויה בידי מגמות היסטוריות: מפלגת הנשיא תמיד מפסידה בבחירות האמצע הראשונות של כהונתו, תמיכה נמוכה בנשיא תמיד פוגעת במפלגתו, מיתון תמיד בא אחרי העלאת ריבית. הבעיה היא, ש"תמיד" נכון רק לעיתים רחוקות – אם בכלל. יתרה מזאת: המצב שונה כעת בשל השפעות הקורונה, ודונלד טראמפ פגע קשות במפלגתו. שלישית, עם עוינותה לממשל ביידן, התקשורת במעוזים הרפובליקניים סיקרה את בחירות הביניים ואת הכלכלה מתוך אופוזיציה לבית הלבן. עיתונאים היו משוכנעים שהבית הלבן מוכר להם ספינים, ולכן סירבו בעקביות לתת קרדיט לנשיא המכהן וראו את עצמם כמומחים ציניים: אם הבית הלבן אומר שהשמש זורחת, סימן שהשמים מעוננים. לבסוף, חשיבה קיבוצית פוגעת גם היא בתקשורת הממוסדת. עיתונאים ועורכים עוברים מכלי תקשורת אחד למשנהו, איש אינו רוצה להיות רחוק מדי מן הקונצנזוס ויותר מדי כתבים פוליטיים רואים הכל דרך המשקפיים של סחר הסוסים המפלגתי. כל אלו תורמים להטיה: התקשורת מתחילה עם הנחה, מנפנפת מידע סותר ומדגישה את המידע הנראה כתומך בעמדותיה. מה הפתרון? התשובה של הפוסט: יותר גיוון בחדרי החדשות. יותר מומחיות בנושאים שמעבר לפוליטיקה. פחות חשש מפני התקפות מצד הימין ופחות ראייה שלילית מיסודה. שינויים אלו ישרתו את התקשורת ואת ארה"ב בכללותה.