הלסת נשמטה. סין, המדינה המאוכלסת ביותר בעולם מזה מאות שנים, הודיעה בינואר על ירידה במספר תושביה – לראשונה מזה שישה עשורים ומגמה שקרוב לוודאי שהיא בלתי הפיכה. ייתכן שבסוף המאה מספר תושביה יהיה זהה לנוכחי – 1.41 מיליארד. סין הצטרפה למועדון הכולל כעת בין היתר את יפן, קוריאה הדרומית, רוסיה ואיטליה. ברור שירידה במספר תושבי העולם – מגמה הצפויה להיווצר עד סוף המאה – היא גורם לדאגה. האו"ם צופה שמספר תושבי העולם יגיע לשיא של 10 מיליון בשנות ה-2080 ואז יתחיל לרדת, אבל עם הירידה בשיעור הילודה – ייתכן שזה יתחיל עוד קודם. האזהרות מפני המשמעות של ירידת האוכלוסייה הן לעיתים פשטניות ומוקדמות מדי – טוען בניו-יורק טיימס הסוציולוג אנדי פנג, המתמחה בסין. הצטמקות באוכלוסייה היא לרוב סימן להליך טבעי ובלתי נמנע, ובמקום להתמקד בחששות בתחומי העבודה והפנסיות – יש להסתכל על הצד החיובי של המגמה. אין סיבה לפניקה; אותה טעות כבר נעשתה בעבר – ובכיוון ההפוך. במחצית השנייה של המאה ה-20 שררה תבהלה מפני גידול בלתי מבוקר באוכלוסייה. מספר תושבי העולם עלה בין 1950 ל-2020 ביותר מפי שלושה ל-8 מיליארד. אבל מתברר שהיה זה שלב מעבר, כאשר שיעורי התמותה ירדו מהר יותר משיעורי הילודה בשל השיפור במערכות הבריאות והעדר מלחמות גדולות. פניקה עלולה להוביל למדיניות מוטעה ולטרגדיות אנושיות. הביטוי הקשה ביותר לכך היה מדיניות הילד האחד בסין, אשר גרמה סבל בל-יתואר במשך 40 שנה. ירידת האוכלוסייה כיום היא תוצאה מבורכת של עלייה בתוחלת החיים ובחופש, טוען פנג. שיעורי הפריון צנחו מלמעלה מחמישה תינוקות לאישה לפני 60 שנה ל-2.3 כיום. הקרדיט לכך מגיע להשקעה בבריאות האם והילד: כאשר ילדים בריאים מגיעים לבגרות, ההורים מולידים פחות. וכאשר אמצעי מניעה זמינים בצורה חופשית, יורד מספר הלידות הבלתי-רצויות. מספר התושבים יורד בסין, קוריאה הדרומית ויפן – בין היתר בשל עלייה בהכנסה, בתעסוקה ובחינוך. שיעור הקוריאניות בעלות חינוך על-תיכוני המריא מ-6% ב-1980 ל-90% ב-2020; גם בסין ויפן נרשמו עליות משמעותיות. פחות ילודה נובעת גם מיותר חופש אישי, כמו למשל החלטה שלא להתחתן, מעלייה בשכר ומיותר הזדמנויות מקצועיות לנשים במדינות אלו. יותר נשים בכוח העבודה פירושו יותר תפוקה ויותר שגשוג, וגם פתרון חלקי לבעיות התעסוקה בשל הירידה באוכלוסייה. במקביל, תוחלת החיים העולמית עלתה מ-51 שנים ב-1960 ל-73 שנים ב-2019. שינוי בהיקף שכזה מעצב מחדש את החיים ופותח אפשרויות שלא עלו אפילו בדמיון לפני כן, כמו עובדים יצרניים בגיל מבוגר ושווקים לצרכנים זקנים. ירידה במספר התושבים בכדור-הארץ עשויה להפחית את טביעת הרגל האקולוגית של האנושות ואת התחרות על משאבים חיוניים. ייתכן שיהיו פחות מלחמות כאשר ממשלות ייאלצו לבחור בין תקציב לצבא לבין מימון הפנסיות. כאשר מדינות עשירות זקוקות למהגרים ממדינות עניות, הללו זוכים לגישה למשאבים המרוכזים כיום בעולם המפותח. הדמוגרפיה החדשה מביאה עימה אתגרים חדשים, ממשיך פנג. ביניהם: הצורך להעניק לילדים טיפול איכותי וזמין, הפיכת החינוך הגבוה לנגיש מבחינה כספית ושוויוני, להבטיח הכנסת מינימום ולהפוך את החברה לשוויונית יותר מבחינה מגדרית. ממשלות צריכות לנטוש את הרדיפה חסרת הדעת אחרי צמיחה כלכלית ולהתמקד ברווחת אזרחיהן. אין סיבה שאוכלוסיית העולם תמשיך לגדול או אפילו תישאר בהיקף הנוכחי. וכשם שהפניקה הקודמת גרמה לצעדים פוגעניים, מאמצים כעת להעלות את הפריון עלולים להפוך שוב את דימוי הנשים ל"מכונות ילודה". אוכלוסיית העולם תפחת בסופו של דבר; במקום לנסות להפוך את המגמה, יש להתברך בה ולהסתדר על פיה.