ודים, סוחר חלקי רכב מעיירה רוסית, מעולם לא תמך במלחמה באוקראינה, אלא דווקא בעיצומים המערביים על ארצו. אבל כאשר העיצומים פגעו בחלפים הנחוצים לו, הוא החל לחפש אותם בכל מקור אפשרי ומצאם בטורקיה. רשת של מתווכים הציעה לו שורה של דרכים תמורת שניים-ארבעה דולרים לק"ג. כעת החלקים מגיעים בחבילות הנושאות את הכיתוב "ציוד אישי", שלושה-ארבעה שבועות לאחר ההזמנה. ודים אינו שואל שאלות, כל עוד המחיר כדאי, ומבין שאותו כלל חל על המוכסים.
פעילותו של ודים משקפת סיפור גדול בהרבה, בו רוסיה פונה לאמצעים פרימיטיביים כדי להסתדר – כותב אקונומיסט. העיצומים האמריקניים והאירופיים נועדו לבודד את רוסיה, אך כאשר רק מחצית מהעולם מצייתת להם, המציאות מורכבת יותר. סוחרים ממדינות ידידותיות כמו טורקיה, קזחסטן, הודו וסין מספקים את צרכיה של רוסיה – במחיר המתאים. במקביל, אותן מדינות רוכשות את חומרי הגלם הרוסיים בהנחות ניכרות.
סחר זה מאפשר לקרמלין להימנע מאסון. התוצר ירד ב-2.2% בלבד אשתקד, בעוד התחזיות הגיעו עד לקריסה של 10%. המצב לא נעים, אך בהחלט לא מתקרב לשתק את מכונת המלחמה של ולדימיר פוטין. האבטלה עודנה נמוכה, גם אם השכר ירד. מחירי הדיור הפסיקו לעלות, אם כי אין סימנים לקריסה. הוצאות הצרכנים גוררות את המשק, גם אם לא בהרבה. קרן המטבע צופה שהשנה רוסיה תצמח ב-0.3% - טוב יותר מאשר גרמניה ובריטניה ורק מעט פחות מאשר האיחוד האירופי.
בידודה הכלכלי של אירופה נותן הזדמנות של פעם בחיים להתעשר. לפני המלחמה היו ברוסיה השקעות אירופיות ואמריקניות ישירות ב-350 מיליארד דולר. צו ממשלתי שפורסם לאחר הפלישה קובע, כי חברות מערביות חייבות לקבל רישיון לחסל את עסקיהם. הן יכולות למכור את נכסיהן רק במחיר ממשלתי, הנמוך ב-50% ומעלה משווי השוק. וכך צצה מערכת מושחתת במטרה לגזור קופונים; חזרנו ל-1990, אומר תעשיין מערבי המסייע לחברות אירופיות לצאת מהמדינה.
הטכנוקרטים הרוסים הפעילו שורה של צעדים כדי לייצב את המשק בחודשים שלאחר הפלישה, ואשר הצליחו הרבה יותר מהמשוער. לפני המלחמה הסתייגו רבים מהם ממלחמת תוקפנות חסרת הצדקה שתסכן את צעדי המודרניזציה להם הקדישו את הקריירה שלהם; חלקם אפילו הזהירו את פוטין מפניה. אבל ברגע בו פרצה המלחמה, הם מיהרו ליישר קו וסייעו למנוע קריסה של הבנקים והשתוללות של האינפלציה. רק פקידים מעטים בדרג נמוך התפטרו מהבנק המרכזי ומשרד האוצר; האחרים השקיעו מאמצים עצומים בייצוב המשק. מקור בכיר המקורב לקרמלין מסביר: "אנשי האליטה הם אסירים. כאשר אתה נמצא שם זמן כה רב, זה כל מה שיש לך".
קשה לדעת עד כמה מאמצים אלו עולים יפה, שכן נתונים מרכזיים הפכו כעת לסודות מדינה, מציין אקונומיסט, אבל אפשר לעשות כמה חישובים גסים. תקציב המדינה לשנת 2022 עמד על 23.7 טריליון רובל (335 מיליארד דולר); נתוני הממשלה מלמדים שההוצאה הייתה לפחות 31 טריליון רובל, ונראה ש-5 טריליון רובל מן ההפרש הופנו לצבא. יש סימנים ברורים לכך שהמשק גויס למאמץ המלחמתי: מפעלים ביטחוניים עובדים 24 שעות ביממה בשלוש משמרות; ייצור הברזל ירד ב-7% בלבד, מחצית מן התחזית המקורית שהתבססה על חשיבותו של ענף הרכב.