הקדרות, הפרנויה והלך הרוח האימפריאליסטי שהובילו את ולדימיר פוטין לפלוש לאוקראינה, חדרו עמוק לחייה של רוסיה בשנה שחלפה – וכיום שליטתו בה חזקה מאי-פעם, מדווח ניו-יורק טיימס.
תלמידי בתי ספר אוספים פחיות ריקות כדי להכין נרות לחיילים בשוחות, ולומדים בשיעור שבועי חדש שהצבא הרוסי תמיד שחרר את האנושות מ"תוקפנים השואפים לשלוט בעולם". מוזאונים ותיאטראות איבדו את מעמדם כאי של חופש אמנותי. תערוכות חדשות שמציגה המדינה נושאות שמות כמו NATOzism. רבים מפעילי זכויות האדם אשר שגשגו ב-30 השנים שמאז קריסת הקומוניזם נתקלים בדיכוי, בעוד קבוצות לאומניות תופסות את מרכז הבמה.
הצבא הרוסי ספג מפלה אחרי מפלה והוא רחוק מאוד מהיעד – כיבוש אוקראינה. אבל בבית, כאשר הוא ניצב בפני התנגדות מועטה, המלחמה אפשרה לפוטין להרחיב הרבה מעבר לצפוי את עיצובה מחדש של רוסיה בדמותו. "הליברליזם ברוסיה מת, תודה לאל", אמר לטיימס האוליגרך האולטר-שמרן קונסטנטין מָאלוֹפֶיֶיב. "ככל שהמלחמה תתארך, כך החברה הרוסית תתנקה מהליברליזם והרעל המערבי". לטענתו, התארכות המלחמה מסייעת לפוטין לשנות את פני החברה הרוסית, כאשר הליברלים הושתקו או ברחו והחברות המערביות עזבו.
לפני שנה, כאשר הזהירה ארה"ב מפני הפלישה הקרבה, רוב הרוסים התנגדו למהלך זה. ככלות הכל, פוטין מיצב את עצמו כנשיא רודף שלום אשר לעולם לא יתקוף מדינה אחרת. כך שלאחר שהפלישה החלה, הקרמלין התקשה לכוונן את תעמולתו כדי להצדיק אותה. טענת הכזב המרכזית: היה זה המערב אשר יצא למלחמה נגד רוסיה, תוך שהוא מגבה את הנאצים שהשתלטו על אוקראינה ב-2014, ומטרת "המבצע הצבאי המיוחד" של פוטין היא לסיים את המלחמה בה פתח המערב. פוטין עצמו נשא סדרה של נאומים, בהם הציג את הפלישה כמלחמת קודש על זהותה של רוסיה, וכמאבק נגד נורמות מגדריות ליברליות וקבלת ההומוסקסואליות.
מלוא כוחה של המדינה הופעל כדי להפיץ ולאכוף את המסר הזה. ערוצי הטלוויזיה הממלכתיים, כולם בשליטת הקרמלין, ביטלו תוכניות בידור לטובת יותר חדשות ותוכניות אירוח. בתי הספר הצטוו להוסיף טקסי הנפת דגל וחינוך פטריוטי. המשטרה ניהלה מצוד אחרי "עבריינים" שהעלו לפייסבוק פוסטים נגד המלחמה ודחפה מאות אלפי רוסים לעזוב את ארצם. "החברה ירדה מהפסים. הם הפכו את רעיונות הטוב והרע", אומר מנהל בית הספר סרגיי צ'רנישוב, מן הבודדים שדיברו בגלוי נגד המלחמה. לדבריו, קל לחברה להזדהות עם הנרטיב של החיילים הנלחמים להגנת המולדת, במיוחד כאשר הוא מתכתב בגלוי עם הניצחון במלחמת העולם השנייה.
תערוכה חדשה: NATOzism
במקביל, חיי היום-יום של רוב הרוסים לא השתנו בשל המלחמה. זה כמובן לא נכון לגבי קרוביהם של 200,000 החיילים שנהרגו ונפצעו, כמו גם לגבי מי שיש להם קרובי משפחה באוקראינה. אבל הכלכלה נפגעה הרבה פחות מן הצפוי, והחיים העירוניים – כולל המסעדות והקונצרטים – נמשכים כסדרם.
האידיאולוגיה החדשה של פוטין מוצגת במוזאון הניצחון הענק, המוקדש לניצחון על גרמניה הנאצית. כעת יש בו תצוגה בשם NATOzism, בה נטען שנאט"ו הוקמה כדי להשיג "שליטה עולמית". תערוכה שנייה, "נאציזם של יום-יום", מציגה חפצים של "גדוד אזוב" האוקראיני הימני-קיצוני, כ"הוכחה" לכך שאוקראינה מבצעת רצח עם נגד תושביה הרוסים. מאות תלמידי בתי ספר יסודיים וסטודנטים מבקרים במקום מדי יום, והמסר מחלחל.
הטיימס מזכיר, כי מספר שבועות לאחר הפלישה הכריז פוטין, כי רוסיה ניצבת בפני "טיהור עצמי חיוני של החברה". הוא איחל בציניות "בהצלחה" לעסקים המערביים שעזבו וקבע שמדובר בהזדמנות ייחודית להתפתחות של העסקים הרוסיים. ויטאלי בלזביץ, מורה לאנגלית בעיר חברובסק שבגבול סין, טוען שהתושבים מתגעגעים למותגים המערביים ולימים הטובים שלפני המלחמה; בשבוע שעבר הוא פוטר, לדבריו – לאחר שמתח ביקורת על פוטין.
מָאלוֹפֶיֶיב כמובן רואה את הדברים אחרת. לשיטתו, רוסיה זקוקה לשנה נוספת כדי ש"החברה תתנקה לחלוטין מהשנים הנוראות האחרונות". לטענתו, בלא ניצחון מוחלט באוקראינה – כולל מצעד ניצחון ברחובות קייב – קיימת סכנה שחלק מן המהפכים של השנה היוצאת יתהפכו בחזרה. "אם תהיה הפסקת אש באביב, סוג מסוים של ליברליזם עלול לחזור".