מראית העין תמיד הטעתה כאשר מדובר במלחמה באוקראינה. מהרגע הראשון שררה הערכת-יתר של היכולות הרוסיות; הצבא לא הצליח להתאים את האסטרטגיה והמטרות המבצעיות לתנאי הקרב ולנסיבות. כיום נדמה שרוסיה זוכה להישגים קטנים ושהמלחמה מתקרבת לנקודת קיפאון – אך ההפך הוא הנכון: אוקראינה מנצחת. כך טוען הגנרל בדימוס מארק הרטלינג, שהיה מפקד הצבא האמריקני באירופה, במאמר בוושינגטון פוסט.
המלחמה עברה חמישה שלבים ובכולם גברה אוקראינה בצורה מובהקת על רוסיה, לא מעט בזכות תרבות ההסתגלות. הכוחות הרוסיים ממשיכים לסבול מהעדר תרבות דומה, כמו גם מחוסר מנהיגות ויוזמה. הרטלינג מעיד, כי ראה במו עיניו כיצד תרבות ההסתגלות האוקראינית מתפתחת ומתרחבת, כמו גם את השחיתות אשר נגסה בכל פה בצבא הרוסי. לכן, כבר בלילה הראשון של המלחמה הוא אמר לאחד מעמיתיו: "אוקראינה תילחם הרבה מעבר לכוחה ותביך את רוסיה".
ולדימיר פוטין מעולם לא הכריז על יעדיו האסטרטגיים, והרטלינג נאלץ לנחש מהם כדי לצפות את מעשיהם של הגנרלים הרוסים. דומה היה שפוטין רצה שינוי משטר בקייב, להרוס את הצבא האוקראיני, לשעבד את האוכלוסייה, לשלוט בנמלי הים הבלטי וים אזוב. היה ברור שלרוסיה אין די חיילים ויכולת צבאית משולבת כדי להשיג יעדים שאפתניים אלו. מה שגרוע יותר הוא שהצבא הרוסי התעלם מאחד העקרונות החשובים ביותר של מלחמה: אחדות הפיקוד. הגנרלים תכננו מתקפה בתשעה ראשים, אבל מעולם לא היו מסוגלים לשלב את כוחות האוויר והים במתקפה.
המלחמה החלה ב-24.2.22; נדרשו שישה שבועות עד שהשלב הראשון נכשל. ב-2.4.22 נאלץ פוטין לשנות את גישתו: הוא העביר את כוחותיו מזרחה והחליף את המפקדים, אך לא טיפל בנזק שההתחלה הקטסטרופלית גרמה לצבאו. 40% מכוחות הקו הראשון נמחקו, וקווי האספקה והפיקוד היעיל שובשו קשות. פוטין הורה לבנות מחדש את הצבא בתוך שבועות – משימה בלתי אפשרית בעליל.
ב-18.4.22 החלה מתקפה רוסית חדשה במזרח אוקראינה – השלב השני של המלחמה, אך הביצועים נותרו עלובים. לא היו התאמה ממשית לתנאים וניסיון ללמוד את הלקחים הקשים מהשלב הראשון. יחידות שנתפרו זה מקרוב ובעלות מורל נמוך הוטלו לשדה הקרב עם מעט תכנון, אספקה לקויה ומנהיגות כושלת. לעומת זאת, הגנרלים האוקראינים למדו במהירות וחיילים היו מלאי יוזמה והסתגלות. הכוחות הרוסיים המשיכו לספוג אבידות כבדות.
הרטלינג ממשיך: השלב השלישי החל בחודש יולי ונמשך עד ספטמבר. צבא אוקראינה כפה על הרוסים נסיגות ממשיות באיזורי סומי וחרקוב, תוך שימוש במתקפות-נגד קטנות שבוצעו בדיוק במקומות הנכונים, לצד הטעיה נרחבת בחזית הדרומית. גם לכוחות המיוחדים הייתה תרומה ניכרת והם הביכו את הרוסים מאחורי הקווים. לאורך רוב הקיץ ספגו הרוסים אבידות כבדות בהרבה מאשר בשני השלבים הראשונים.
