אין מוזאון לזכרה של מרגרט תאצ'ר, אבל אקונומיסט טוען שלא צריך: אפשר להשתמש בסניף של רשת המרכולים סיינסבורי במרכז שכונת פינצ'לי בלונדון, מחוז הבחירה של ראש הממשלה המנוחה. היא פתחה אותו ב-16.3.1987 והכריזה: "כלכלת השוק איננה איזושהי תיאוריה. מדובר בגברים ונשים שיכולים להוציא את כספם על בחירתם, למשל בחנות הזאת".
המרכול הוא הדרך הטובה ביותר להבין את תאצ'ר ואת ה"אני מאמין" שלה. אביה היה בעל חנות מכולת. כמועמדת שמרנית צעירה היא הטיפה למשמעת פיסקלית באמצעות משל לעקרת בית המאזנת את תקציב הקניות שלה. את הצורך בהפרטה המשילה, כאשר הייתה מנהיגת האופוזיציה, לתחרות בין רשתות טסקו וסיינסבורי. במלחמה הקרה, המרכול סימל את החרות: ההבדל בין המדפים הריקים במוסקבה לבין אלו המלאים בלונדון.
פוליטיקת המיקרו של תאצ'ר יצאה מן האופנה לזמן מה. הברקזיט, המגיפה והקטטות בין השמרנים היו חשובים יותר מאשר מחירי הנקניק. כאשר בוריס ג'ונסון ניצח בבחירות ב-2019 טענו אינטלקטואלים שמרנים, כי מאבקי התרבות תפסו את מקומן של הדאגות הכלכליות. אבל לכלכלה עצמה היו רעיונות אחרים והמרכול שוב ניצב במרכז הפוליטיקה הבריטית. זוהי הזירה בה ראש הממשלה, רישי סונאק, רשם את הישגו הגדול ביותר – וגם את כאב הראש הגדול ביותר. מה שיקרה בין המדפים יגדיר את כהונתו, קובע אקונומיסט.
פוליטיקאים אוהבים פוליטיקת מרכולים, משום שהמפגש הישיר עם המנהלים והלקוחות מעניק להם תמונה מתוחכמת של קהל הבוחרים. ומה שקורה בשטח הוא ברוטלי. בשנת 2014, שנה לפני נצחונו המפתיע של דייוויד קמרון השמרני, מחירי המזון ירדו בצורה שיטתית כאשר רשתות חסכוניות נכנסו לשוק. לעומת זאת, ב-12 החודשים שהסתיימו בינואר הם זינקו ב-17%. לקוחות נוטים לשנות את הרגליהם כאשר האינפלציה מגיעה ל-4%; שיעורה בבריטניה הוא כ-10% ומלחמת מחירים בין הרשתות משתוללת במלוא עוזה.
סונאק מבין את הסכנות. הוא העמיד בראש סדר העדיפות שלו את קיצוץ האינפלציה במחצית בשנה הנוכחית. סביר להניח שיצליח, אך מדובר בפוליטיקה גרועה: הוא לא יכול לעשות הרבה יותר מאשר לשבת בחיבוק ידיים ולא להוציא כסף. איש גם לא יודה לו; הבריטים נוהגים להטיל על הממשלה את האחריות לאינפלציה. ההיסטוריה מלמדת שלכלכלה יש חשיבות מכרעת בבחירות, וכאשר הממשלה מאבדת את ההובלה בתחום – כפי שאירע בשבועות הספורים של ליז טראס – ייתכן שיידרשו לה שנים לשקם את אמון הציבור. התגובות מקבוצות המיקוד של הממשלה הן חדות: המשתתפים משווים את מחירי הגבינה והחלב.