אם תבקשו ממשקיעים לתאר את עתידו של שוק הנדל"ן המסחרי, תקבלו מגוון של תיאורים צבעוניים: "שריפה במטמונת אשפה", "גיהנום של משרדים", "סערה מוחלטת". צירוף של אירועים הוא שהוביל למצב זה, מסביר אקונומיסט. הקורונה הותירה את הקונים והעובדים בבית וגרמה לירידת ערכם של קניונים ומשרדים. העלייה בריבית מגדילה את ההוצאות ומורידה את הערך. וכעת נוספו משבר הבנקים והחשש שיגרום מיתון שיוביל לפיטורים. המצב מציב בעיה בפני שני ענפי המפתח האמריקניים – הנדל"ן והבנקאות. בראשון מתמודדים הבעלים עם ההכרה בכך שבנייני המשרדים שלהם, הריקים במידה רבה ולא עומדים להתמלא מקרוב, אולי שווים מחצית ממה ששילמו תמורתם. את הבעיה של השני מדגימה החלטת חברת בוקפילד שלא למחזר הלוואות ב-784 מיליון דולר על שני נכסים בלוס אנג'לס, אלא למסור את המפתחות למלווים – סיטיגרופ ומורגן-סטנלי. כל הענף מצוי בסכנה, אך בעיקר – המשרדים. שיעור השטחים הפנויים עלה לכל הרוחב, למעט במשרדים הטובים ביותר. בסן פרנציסקו מדובר על 29%, פי שמונה מאשר לפני הקורונה; דמי השכירות המבוקשים ירדו ב-15%. עלויות האחזקה של בניינים אלו גבוהות, בין היתר בשל מיסי נדל"ן, ואפילו ירידה מתונה בדמי השכירות יכולה להעביר אותם להפסד. הבעלים לא יכולים או לא רוצים להמשיך להחזיק נכסים כאלה. 15% מכלל ההלוואות לנדל"ן מניב בארה"ב מגיעות השנה לפרעון, וייתכן ש-40% מתוכן יתקשו למצוא מימון מחדש. מי שמחזיק בבניין ששוויו ירד במחצית עשוי לנסות להיפטר ממנו, ויש העושים זאת שנה לפני מועד פרעון ההלוואות. נכון לסוף 2022, היקף החובות של הנדל"ן המסחרי בארה"ב היה 5.6 טריליון דולר, מחצית מהם לבנקים. חלק ניכר מן החובות הוא לבנקים בינוניים וקטנים בקנה מידה אמריקני, בנקים העשויים להיות ממילא תחת לחץ ניכר בעקבות קריסת בנק סיליקון ואלי. בסופו של דבר, צופה אקונומיסט, הבנקים ימצאו את עצמם אחראים למשרדים רבים אותם ייאלצו למכור בהנחות ניכרות – מה שיעורר זכרונות מן המשבר של 2009-2007. אבל יש סיבות להניח שההיסטוריה אינה עומדת לחזור על עצמה. הנדל"ן המניב שווה חצי משוק הנדל"ן למגורים, בו החל המשבר הקודם. ההלוואות אז היו בשווי של 100% מהנכס, וכיום הן עומדות לכל היותר על 75% - כך שהמחירים צריכים להמשיך ליפול כדי שהבנקים יפסידו. גם לתרחיש הגרוע ביותר תהיה השפעה מוגבלת. החוב לבנקים הקטנים הוא 2.2 טריליון דולר; כרבע ממנו הוא בגין הלוואות למימון שטחי משרדים. נניח שהבעלים מחזירים את המפתחות של מחצית מהם – 280 מיליארד דולר. נניח שהבנקים יוכלו לכסות ממכירתם רק מחצית מן החוב; מדובר בהפסד של 140 מיליארד דולר – 10% מהונם של הבנקים הקטנים. המכה לא תתפרס בשווה ואולי תפיל כמה בנקים רעועים – וזה הכל. נשארת השאלה מה יקרה לבניינים שאיש אינו רוצה לעבוד בהם. משרדים רבים זקוקים לשיפוץ, עלויות התחזוקה מרקיעות שחקים ותקנות סביבה ואנרגיה חדשות מכבידות. כאן יש שתי אפשרויות. האחת: הבנקים ישתלטו עליהם וימכרו אותם בהנחות ניכרות, מה שיאפשר לרוכשים להתאים אותם לשוק הנוכחי. השנייה: העיריות והממשלות יתערבו, משום שלא ירצו לראות רחובות שוממים במרכזי הערים, ויציעו תמריצים לשיפוץ או הסבה של הבניינים; זה כבר קורה, כפי שאפשר לראות ממשרדי אקונומיסט בוושינגטון.