במקביל נותרו פתוחות שאלות מהותיות בנוגע לאספקת הארטילריה והתחמושת. מלאי טילי הנ"מ ופגזי הארטילריה, החיוניים הן לפריצה ביבשה והן להגנה באוויר, עלול לרדת לרמות מסוכנות אם האוקראינים ימשיכו לצרוך אותם בקצב הנוכחי. לאחר סיום המתקפה, קלושים הסיכויים שהמערב יוכל לשחזר בעתיד הנראה לעין את בניית הכוח הנוכחית, שכן אין לו כרגע מלאי מספיק והייצור ימלא את החוסרים רק בשנה הבאה. הצבא האוקראיני יורה אלפי פגזים ליום בניסיון למנוע את נפילת בחמוט, והאמריקנים והאירופים שזהו קצב שלא ניתן להתמיד בו ואשר עלול לסכן את המתקפה הקרובה. לרוסים יש בעיות משלהם, ממשיך הטיימס. מאז תחילת הפלישה צצו ספקות כבדים לגבי יכולתם של מפקדי הצבא הרוסי ולגבי מלאי כוח האדם המאומן, הפגזים והציוד העומדים לרשותם. הרוסים השתמשו בחלק ניכר מטילי השיוט, איבדו אלפי חיילים בבחמוט וייבשו את מאגרי התחמושת שלהם בקצב מהיר בהרבה מיכולתם לחדש אותם. רוסיה פועלת לגשר על פערים אלו. כוחותיה שיפרו את מיומנותם בהפעלת כטב"מים וארטילריה, כדי לפגוע בצורה יעילה יותר במטרות אוקראיניות. משמעותם של שיפורים אלה היא, שחלון ההזדמנויות להישגים משמעותיים מול כוחות רוסיים מוחלשים לא יישאר פתוח לנצח. שר ההגנה הרוסי, סרגיי שויו, אמר בשיחות פרטיות, כי הוא מאמין שלארצו יש יתרון מספרי משום שלרשותה יותר מטוסים, טנקים, קני ארטילריה וחיילים מאשר לאוקראינה, והביע ביטחון מוחלט בנצחונה בסופו של יום. המודיעין האמריקני אומר כי ולדימיר פוטין בטוח שהזמן משחק לטובתו, לנוכח יתרונה של רוסיה בכמויות הציוד והחיילים, ולכן משוכנע שינצח למרות הסיוע המערבי לאוקראינה. בארה"ב ובאירופה אומרים, כי רוסיה מתכוננת לגייס חיילים נוספים מבלי לגרום לבריחה המונית שלהם כפי שאירע אשתקד. פוטין ישלם מחיר פוליטי על כל סבב גיוס נוסף, וגם אם יהיה מוכן לשלם אותו – יידרש לרוסיה זמן להכשיר כוחות אלו ולשלוח אותם לחזית. כוחות שהוחשו לחזית מהר מדי, כמו אסירים שגייסה קבוצת ואגנר, הפכו עד מהרה לבשר תותחים. אבל רוסיה עדיין מסוגלת ומוכנה לספוג אבידות כבדות – אם כי חלק מהאנליסטים תוהים האם יש לה מספיק חיילים כדי לאייש את השוחות שבנתה בקווי החזית. הטיימס מציין, כי ארה"ב והמערב מתמקדים במיוחד בניסיון למנוע מרוסיה למצוא מקורות אספקה חדשים לנשק, כאשר הייצור המקומי נפגע קשות בשל העיצומים. נכון לעכשיו, סין נמנעת מלספק לרוסיה אמצעים התקפיים, וארה"ב הצליחה לשכנע גם את מצרים שלא לספק לרוסיה פגזים; היא גם הגיעה להסכם עם קהיר על ייצור משותף של פגזים שיישלחו לאוקראינה. כמה מדינות אירופיות, ובראשן צרפת, לוחצות להיכנס לשיחות. נכון לעכשיו, הן פוטין והן ולדימיר זלנסקי מסרבים בתוקף ושיחות שלום אינן נראות באופק. האוקראינים סבורים שחובה לשבור את גאוותנותו של פוטין כדי לאפשר שיחות של ממש, הסביר לאחרונה ראש ה-CIA, ויליאם בארנס. האוקראינים עצמם אומרים, שלא יסכימו לנהל דיונים בטרם יסלקו את הרוסים מכל סנטימטר של אדמתם. הסיכוי שפוטין יסוג או יצמצם את הפסדיו לנוכח מתקפת-נגד אוקראינית "נמוכים מאפס", אומר פקיד אירופי בכיר. סביר יותר שפוטין יגייס יותר חיילים וישלח גם אותם לחזית. אין שום סימן שפוטין מוכן להתפשר, אומרת עוזרת שר ההגנה, סלסט וואלנדר; הוא מוכן להילחם לא רק עוד שנה, אלא גם עוד עשור.