זהו רעיון כה ברור, עד שנדמה שלא צריך להוכיחו: רגשותיהם של אנשים משפיעים על התנהגותם. בעולם הכלכלי, הוא מסייע להסביר מדוע סקרים על אמון הצרכנים מושכים תשומת לב כה רבה: הם נראים כצופים את מגמות הצריכה, ובמבט רחב יותר – את מצב המשק בכללותו. אבל – טוען אקונומיסט – אם נעצור לרגע ונבחן כיצד בדיוק מצב הרוח משפיע על הכלכלה, שרשרת האירועים תיראה פחות ברורה. כיום, כאשר רבים סבורים שארה"ב מצויה על סף מיתון, אינדיקטור זה מצריך בחינה קרובה יותר. הבנת הוצאות הצרכנים היא הגביע הקדוש של בעלי התחזיות, משום שהצריכה מהווה כשני שלישים מהתמ"ג האמריקני. אבל השנתיים האחרונות לא האירו את פניהן למי שהתמקדו במצב הרוח כמדריך להוצאות העתידיות. מדד אמון הצרכנים החשוב ביותר, אותו מפרסמת אוניברסיטת מישיגן מדי חודש, צנח אשתקד לרמתו הנמוכה ביותר מזה ארבעה עשורים – אך ההוצאות נותרו יציבות. השנה המדד של מישיגן עלה, אך אינדיקטורים אחרים מאותתים על סכנה. ההסבר העיקרי לכך שמדד זה יותר מטעה מאשר מכוון, הוא שהאינפלציה משפיעה על הצרכנים יותר מכל גורם אחר. הסוקרים שואלים את הצרכנים לאן לדעתם הכלכלה הולכת והאם הם מתכננים רכישות גדולות. הצרכנים נוטים להיות מצוברחים כאשר המחירים גואים, כפי שקרה אשתקד. הם מקדישים פחות תשומת לב לתמונה הגדולה, כמו למשל החסכונות העצומים שצברו בזמן הקורונה. אבל הפער בין הפסימיות הסובייקטיבית והסיבות האובייקטיביות ליותר אופטימיות, זורע מבוכה. הטענה היא שיש משמעות לתחושות, מוצדקות או מוטעות. כאשר הצרכנים מצוברחים, הם אמורים להוציא פחות. אם קורה ההפך, מה הערך של נתוני מצב הרוח שלהם? שאלה זו מטרידה כלכלנים מאז נוצרו מדדי אמון הצרכנים לאחר מלחמת העולם השנייה. בסופו של יום, יש שוק רחב למדדים אלו, על פגמיהם.

תיאור ההווה, לא חיזוי העתיד

כדי להבין מדוע, מציע אקונומיסט, כדאי לשקול טיעון חלש יותר בזכותם: הם לא צופים את העתיד אלא מפרשים את ההווה. בשנת 1994 נמצא, שמדד אמון הצרכנים חזה היטב את הצמיחה כאשר היה האינדיקטור היחיד. הבעיה היא שכאשר ידועים נתונים נוספים, כמו ההכנסות והאבטלה, מדד האמון תורם רק מעט להערכות הכוללות. מדד האמון משקף מה שאנשים יודעים על הכנסותיהם ומשרותיהם, וזה מה שמשפיע על הוצאותיהם. מחקר של הבנק המרכזי האירופי ב-2011 הסיק, שמדדי האמון יעילים במיוחד בתקופות של מהפכים. כך למשל, הם ירדו בצורה משמעותית ערב המשבר הפיננסי של 2009-2007. מדד האמון של Morning Consult הפך לשלילי בצורה חדה בפברואר 2020, חודש לפני הסגרים הראשונים של הקורונה; אבל באותו חודש גם נרשמו צניחות בבורסות בשל הידיעות הראשונות על המגיפה, ומדדי האמון רק הוסיפו לתמונה. נראה שהמעלה הגדולה ביותר של מדדי האמון היא שרבים בשוק עוקבים אחריהם, מסיק אקונומיסט. לא מדובר רק במשקיעים. כאשר הפדרל ריזרב העלה את הריבית ב-0.75 נקודה ביוני אשתקד – ההעלאה הראשונה מבין ארבע רצופות בשיעור חד זה – אמר הנגיד ג'רום פאואל, כי אחת הסיבות הייתה הקפיצה בציפיות האינפלציוניות לפי המדד של מישיגן. התוצאה הייתה תשומת לב רבה עוד יותר לאותו מדד בחודשים הבאים. האם ייתכן שבסופו של דבר יתממשו מדדי האמון הירודים של השנה האחרונה? יש סיבות רבות להאמין שארה"ב עומדת בפני מיתון: הנשורת ממשבר הבנקים ובעיית תקרת החוב מתרחשים כאשר שוק העבודה מתחיל להתקרר. אך כפי שכתב זכארי קראבל: "מדדי אמון צודקים לעיתים מספיק קרובות כדי שיהיו מעוררי עניין, ושוגים לעיתים מספיק קרובות מכדי שייחשבו לאמינים". לא כדאי להסתכל עליהם יותר מדי מקרוב, גם אם אי-אפשר להתעלם מהם.