ארה"ב עלולה להגיע כבר ב-1 ביוני לתקרת החוב שלה, מה שאומר שהיא לא תוכל לפרוע את חובותיה – בפעם הראשונה בהיסטוריה. כך הזהירה בשבוע שעבר שרת האוצר, ג'נט ילן, לנוכח העמדות הקוטביות של הרוב הרפובליקני בבית הנבחרים (הדורש קיצוץ עמוק בתקציב כתנאי להעלאת התקרה) וממשל ביידן (הדורש העלאה ללא תנאי). וושינגטון פוסט מתאר את המסלולים האפשריים של המשך המשבר. 1. ביידן והרפובליקנים מגיעים להסכמה. בית הנבחרים צריך בדרך כלל להעלות את התקרה פעם בשנה, ולמרות כמה מקרים של כמעט-תהום בעבר – הדבר תמיד נעשה. הרפובליקנים דורשים לקצץ טריליוני דולרים בעשור הקרוב – החל מתוכניתו של ביידן למאבק במשבר האקלים וכלה כמעט בכל סעיף תקציבי העולה על הדעת. למרות הפערים, ג'ו ביידן וראשי הרפובליקנים נפגשים השבוע, בתקווה שמישהו ימצמץ ראשון. 2. עסקה בין הדמוקרטים לרפובליקנים המתונים. הדמוקרטים בבית הנבחרים צריך לשכנע לפחות חמישה מן הרפובליקנים לכפות הצבעה על העלאת תקרת החוב בניגוד לעמדת הסיעה והיו"ר קווין מק'ארתי. נסיונות דומים בנושאים אחרים נכשלו בשנים האחרונות, מזכיר הפוסט. 3. ארה"ב נקלעת לחדלות פרעון, למרות ששני הצדדים רוצים למנוע זאת. אם זה כן יקרה, היא לא תוכל ללוות כספים למימון פעולותיה, שוק המניות יקרוס, ארה"ב תצטייר ברחבי העולם כשותף בלתי אמין, הריבית תזנק, המחירים יאמירו, ארה"ב תשקע במיתון, האבטלה תגבר. 4. ביידן מכריז שתקרת החוב היא בלתי חוקתית ומתעלם ממנה. זוהי אפשרות דרמטית, הדומה לשימוש בצו נשיאותי כדי לעקוף את הקונגרס. ביידן יכול לפרש את התיקון ה-14 לחוקה (מימי מלחמת האזרחים) ולומר שהתקרה היא בלתי חוקתית, משום שהיא סותרת חוק שאישר הקונגרס והמחייב את ארה"ב לפרוע את חובותיה. הנשיא ביל קלינטון הצהיר ב-2011, במשבר בו ארה"ב הייתה הקרובה ביותר לחדלות פרעון, שישתמש בדרך זו בלא כל היסוס. לעומתו, ברק אובמה (שסגנו כזכור היה ביידן) העדיף להגיע לעסקה של הרגע האחרון עם הרפובליקנים, לאחר שדירוג האשראי של ארה"ב ירד בפעם הראשונה בהיסטוריה. אם ביידן יחליט שהוא מתעלם מתקרת החוב, הרפובליקנים יפנו לבית המשפט, או שבתגובה הם יסרבו לאשר את התקציב ויגרמו לשיתוק הממשל בסתיו הקרוב. 5. משרד האוצר מנפיק מטבע בן טריליון דולר. המשמעות היא ליצור כסף יש מאין כדי לממן את פעילות הממשל. בפועל, זוהי רק דרך להרוויח עוד זמן. הרעיון נשמע מגוחך, אם כי הוא מבוסס על החוק המאפשר למשרד האוצר להנפיק כסף בכל סכום שהוא. הרעיון הזה נדון ברצינות, ברמה האינטלקטואלית, במשברי תקרת חוב קודמים. אבל ילן דחתה את הרעיון וכינתה אותו "גימיק".