בשעות הלילה הקטנות שבין יום ראשון ליום שני שעבר (אור ל-1.5.23), הודיעו הרגולטורים הפדרליים לבנק ג'יי.פי מורגן-צ'ייס שהוא ניצח שלושה מתחרים נוספים וירכוש את בנק פירסט ריפבליק הקורס. כאשר עלה השחר, המנכ"ל הוותיק ג'יימי דיימון שוב הצטייר כמושיע הענף – וכאדריכל של עוד מהלך בתיווך ממשלתי שיהפוך את הבנק שלו, הגדול ביותר בארה"ב, לגדול עוד יותר.
ניו-יורק טיימס מזכיר, שבמשבר הפיננסי של 2008 הסכים דיימון לרכוש שני מוסדות שנקלעו לצרות: ביר-סטרנס ו-Washington Mutual. כל שלוש הרכישות סייעו למנוע פניקה – וגם סייעו למורגן-צ'ייס, שכיום בבעלותו נכסים ב-3.7 טריליון דולר ו-14% מכלל הפקדונות בארה"ב, להגיע לאחיזה חסרת תקדים במשק הגדול ביותר בעולם.
רכישת פירסט ריפבליק צפויה להגדיל השנה את רווחי מורגן-צ'ייס ב-500 מיליון דולר ולהעניק לו גישה לבסיס איתן של לקוחות עשירים. אבל היא באה כאשר פוליטיקאים בשתי המפלגות מודאגים יותר ויותר מן העלייה בכוחם של תאגידים וצפויה להעלות את השאלה האם בנקים כמו מורגן-צ'ייס גדלו מדי, עד כדי כך שהם פוגעים בתחרות ומסכנים את המערכת הפיננסית.
העסקה הנוכחית מוסיפה למורשתו של דיימון, ודי קל להשוות אותו לבנקאי האגדי על שמו קרוי הבנק. ג'וזף פיירפונט מורגן נעל בשנת 1907 את עמיתיו בחדר עבודתו וסירב לשחרר אותם עד שהסכימו להצטרף אליו בחילוץ המערכת הפיננסית אחוזת הפניקה. דיימון התמנה למנכ"ל בשנת 2006, לאחר שמורגן רכש את הבנק בשיקגו אותו ניהל. אז נכסיו היו 1.1 טריליון דולר והוא ניהל 10% מהפקדונות.
דיימון התבגר בענף כבן-חסותו של סנדי ווייל, היו"ר הקשוח של סיטיגרופ, שנטל על עצמו את בניית הסופרמרקט הפיננסי הגדול ביותר בעולם. בשלהי שנות ה-1990 היה זה תיאבונו הבלתי-נדלה של ווייל לגודל, אשר הביא את וושינגטון לבטל מגבלות על הבנקים שהוטלו עוד בשפל הגדול.
שנתיים בלבד לאחר מינויו, קיבל דיימון הזדמנות של פעם בחיים לעצמו ולבנק: להיות הגיבורים של מערכת הבנקאות. כאשר כל הבנקאות העולמית עמדה על-פי תהום, הוא היה אחד מקומץ בנקאים – לצד עמיתיו בוולס-פארגו ובבנק אמריקה – אשר מיצבו את עצמם כמושיעים. בנק אמריקה בלע את מריל-לינץ ואת Countrywide; וולס-פארגו – את Wachovia. תוך כמה שנים, שני אלו נקלעו לצרות ומנכ"ליהם התפטרו, בעוד מורגן שגשג ודיימון הוא כיום המנכ"ל הוותיק ביותר בוול סטריט.